1994 האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה לביולוגיה B.Sc.  - בהצטיינות
1996 האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה לזואולוגיה M.Sc
2002 האוניברסיטה העברית בירושלים, Department of Cell & Animal Biology Ph.D. 
Department of Molecular & Cellular Biology, University of Arizona, Tucson, Arizona, U.S.A. Post-Doctoral Research 2006 Fellow

 

תפקידים במכללת אורנים

2006 – 2008 אחראי – ארגון הסמינריונים המחלקתיים השבועיים.

תפקידים מחוץ למכללה

2008 - גזבר החברה הישראלית לאנטמולוגיה
 

תחומי מחקר: פולימורפיזם והתפתחות בחרקים
הקו המחקרי בו אני מתמקד הוא פענוח המנגנונים המוליקולארים אשר בבסיסה של תופעת הפוליפניזם (רב-מופעיות). פוליפניזם היא התפתחות תלוית תנאי סביבה, דהיינו, לאורגניזמים מסוימים יכולת הפעלה של מסלולים התפתחותיים שונים (חלקית), בתלות בתנאי הסביבה אליה הם חשופים במהלך חייהם. המודלים האורגניזמיים בהם אני משתמש הם חרקים, וזאת מהסיבות הבאות; קלים וזולים יחסית לגידול, מחזור חיים קצר וריבוי דוגמאות של פוליפניזם שניתן לבטא בתנאי מעבדה. החרקים הספציפיים אותם אני חוקר כרגע הם שלושה: חגב (Schistocerca gregaria), חיפושית הזבל (Onthophgus taurus) וזבוב התסיסה (Drosophila melanogaster). במקרה של החגב מדובר ביכולת לעבור ממופע יחידאי להמוני וחוזר חלילה, ובחיפושית הזבל המופע השונה מתבטא בזכרים בלבד והוא הופעת צמד קרניים בקדמת הראש לעומת זכרים חסרי-קרן. הטריגרים הסביבתיים נקלטים אצל החרקים, עוברים עיבוד במח ובעקבות זאת מופרשים הורמונים המפעילים גנים וחלבונים ספציפיים המבקרים התפתחות במסלול כזה או אחר. הטריגרים הסביבתיים כמו גם ההורמונים המעורבים, ידועים. החלק החסר הוא זהותם של אותם גנים וחלבונים אשר בהמשך המסלול. הניסיונות לזיהוי שנעשו עד היום היו לרב בשיטות ביוכימיות קלאסיות של ניסיונות לבודד גן ו/או חלבון יחיד ולאפיינו. הניסיונות הללו הסתיימו ללא הצלחה יתרה, ולמעשה לא זוהה ולו גן יחיד שניתן לומר בוודאות כי הוא מופעל ישירות ע"י אחד מאותם הורמונים מוכרים המעורבים בבקרה על מסלולי הפוליפניזם. המחקר שאני מבצע משתמש בשיטה של אנליזה כמותית של גנים (DNA microarray) וחלבונים (DIGE - Difference Gel Electrophoresis), המתבסס על השוואה כוללת של כל מערך הדנ"א והחלבונים ברקמות רלוונטיות של חרקים שוני מופע. שיטת ה- DIGE מאפשרת זיהוי הבדלים ברמות הביטוי או מודיפיקציות של חלבונים באותן רקמות ספציפיות, כאשר בהמשך נעשה זיהוי מדויק של החלבונים ע"י מכשיר ה- Mass Spectrometer. אני משתמש ביותר מאשר חרק מודל אחד כיוון שאחד הכיוונים אותם אני מבקש לבדוק הוא האם רב-מופעיות שמורה אבולוציונית, היינו מתבססת על אותם מסלולים במינים שונים, או שאולי התפתחה באופן בלתי תלוי ומופעלת ע"י מסלולים ספציפיים בכל מין.
 

• אנטומולוגיה; מבנה-תפקיד ופיזיולוגיה
• ביואינפורמטיקה יישומית

 

 

1.   Yerushalmi Y, Livshits L and Pener MP (2000). The dark-colour-inducing neurohormone of locusts in relation to an albino mutant of Schistocerca gregaria. Physiological Entomology 25(2): 127-132.

 

2.   Yerushalmi Y, Abu-Hilal H and Pener MP (2000). A "dark-adult" mutation of Schistocerca gregaria (Forsk.). Journal of Orthoptera Research 9: 41-43.

 

3.   Yerushalmi Y, Tauber E and Pener MP (2001). Phase polymorphism in Locusta migratoria: the relative effects of geographical strains and albinism on morphometrics. Physiological Entomology 26(2): 95-105.

 

4.   Yerushalmi Y and Pener MP (2001). The response of a homochrome grasshopper, Oedipoda miniata, to the dark-colour-inducing neurohormone (DCIN) of locusts. Journal of Insect Physiology 47(6): 593-7.

 

5.   Yerushalmi Y, Bhargava K, Gilon C and Pener MP (2002). Structure-activity relations of the dark-colour-inducing neurohormone of locusts. Insect Biochemistry and Molecular Biology 32(8): 909-17.

 

6.   Yerushalmi Y and Pener MP (2002). Age-dependent response of adults of a homochrome grasshopper, Oedipoda miniata, to the dark-colour-inducing neurohormone (DCIN) of locusts. Physiological Entomology 27(2): 165-9.

 

7.   Shalev DE, Yerushalmi Y Pener MP and Kustanovich I (2003). Nuclear magnetic resonance (NMR) studies of the dark-color-inducing neurohormone of locusts and corazonin. Insect Biochemistry and Molecular Biology 33(5): 489-97.

 

8.     Grach C, Yerushalmi Y, Inlow M and Pener MP (2004). The dark-colour-inducing neurohormone of locusts: strain-dependent and phase-independent effects on adults of the migratory locust, Locusta migratoria. Physiological Entomology 29(2): 97-107.

 

9.     Warren JT, Yerushalmi Y, Shimell MJ, O’Connor MB, Restifo LL and Gilbert LI (2006). Discrete pulses of molting hormone, 20-hydroxyecdysone, during late larval development of Drosophila melanogaster: correlation with changes in gene activity. Developmental Dynamics 235(2): 315-326.

 

10.   Wilson TG, Yerushalmi Y, Donnell DM and Restifo LL (2006). Interaction between hormonal signaling pathways in Drosophila melanogaster as revealed by genetic interaction between Methoprene-tolerant and Broad-Complex. Genetics 172(1):  253-264.

 

11.   Moczek AP, Andrews J, Kijimoto T, Yerushalmi Y and Rose DJ (2007). Emerging model systems in evo-devo: horned beetles and the origins of diversity. Evolution and Development 9(4): 321-326.