ד"ר טל יער
אחת מהאמרות המשמעותיות ביותר בתחום התקשורת היא 'המדיום היא המסר'. משמע, איכותו ואופן השפעתו של המסר תלויה במדיום שמתווך אותו (דיבור, כתב, טלוויזיה, מייל, פאוור-פוינט, יו-טיוב, מנועי חיפוש, אינסטגרם, טוויטר, AI) אף יותר מעצם המשמעות שכלולה במסר עצמו! ובאופן ברור יותר: למדיום יש כוח השפעה משלו שבכוחו לעצב את המסר שיש בתוכן התקשורתי.
שאלה זו תמיד התקיימה היסטורית אבל קיבלה מפנה דרמטי לנוכח התפתחותם ועוצמתם של המדיומים במאה ה-20 וה-21, ובעיקר לאור המעבר לעידן האינטרנטי. מעבר זה מציב שאלות חברתיות, פוליטיות, מוסריות, ואף פדגוגיות ביחס לאופן בו יש להתמודד עם שאלות אלו. לצד האופקים החיוביים הפוטנציאלים שמדיומים חדשניים מציעים הם כרוכים גם בסכנות שונות שמהוות עד כדי איום על העליונות התבונית של האדם על המכונה.
גם כמורים מתעצמת ההכרה שלא ניתן להימנע ממגע פדגוגי עם כלים אלו והדבר מחייב אותנו לחשיבה כיצד להתמודד עם סוגיות כמו: התפוצצות המידע, היחס בין ידע למידע, פייק ניוז, AI, חשיבה ביקורתית ואוטונומית, מקומה של למידה בעידן כזה, מה משמעות המושג להיות-תלמיד בעידן כזה, מה משמעות המושג 'להיות-מורה' בעידן כזה, והאם נותר מקום - ואיזה סוג של מקום - לחינוך כמרחב ידע.