SharePoint

Back formation - גזירה לאחור
פרופ' גלעד צוקרמן

בבחינת הבגרות האחרונה נתבקשו הנבחנים לנתח את המילה משאב (עם ב' רפויה). החמצה גדולה! דוברי ישראלית רבים וטובים אומרים mashab ולא mash'av. מהו mashab? גזירה לאחור ( back formation) מצורת הרבים "משאבּים" - mashabim . גזירה לאחור, משום שהכיוון השולט הוא יצירת צורת רבים מצורת יחיד, ואילו בדוגמאות הנ"ל הדובר גוזר בכיוון ההפוך: מצורת הרבים לצורת היחיד. דוגמאות נוספות: "עקרבּ" בגזירה לאחור מצורת "עקרבּים", "שְלָב" עפ"י צורת הרבים "שְלבים" (בשווא ב – ש'), ועוד.
הגזירה לאחור הינה המקור לאלפי מילים ברחבי תבל, למשל khoyv "חוב" ביידיש (במקום khov), מצורת הרבים khoyves, או - edit "לערוך" באנגלית, מ-editor "עורך".

סנוור, סמרטוט, ססגוני
ד"ר רינה בן-שחר
מה המשותף לשלוש המילים האלה? אם תנסו "לקלף" אותן ולהגיע לגרעין שלהן, תגלו מילים שנוספה להן תחילית דקדוקית ס': סנוור: נור+ס' תחילית (נור במשמעות אור, אותו שורש הבונה את המילה מנורה). סמרטוט: מרט/מרטט+ס' תחילית. ססגוני: גון+ס' תחילית ועוד ס' תחילית (כפילות). בחלק מהשפות השמיות שימשה או משמשת ס' כתחילית דקדוקית של בניין, שהעניקה אספקט משמעות של גרימה למילים הנוטות בבניין זה. נוכל לומר שזהו בניין ספעל, בדומה לשפעל בעברית (שעבד, שכלל, שעמם). גילויים אחדים של תחילית דקדוקית זו צצים בעברית, לא כבניין רווח עם נטייה דקדוקית סדורה, אלא כשרידים של מילים אחדות בתחילית ס', כמו סנוור, סמרטוט, ססגוני.

תופעה ססגונית: שחיקה סמנטית וייתור לשוני

ד"ר רינה בן-שחר

האם שמתם לב לצליל המוזר של שם התואר "ססגוני"? מילה זו פותחת בכפילות של שני עיצורי ס', שאחד מהם מיותר מבחינה היסטורית. גרעין שם התואר הזה הוא המילה "גון" (במשמעות צבע). למילה "גון" נוספה תחילית דקדוקית ס', המשמשת בחלק מהשפות השמיות להענקת משמעות גרימה. בדרך תצורה זו צריכה להתקבל הצורה "סגון", אך במשך הזמן לא הבינו דוברי הלשון את התחילית הדקדוקית ס' כתוספת אלא כחלק אינטגראלי מהמילה. במילים אחרות: התחילית נשחקה מבחינה סמנטית, התרוקנה ממשמעותה המקורית. בשלב מאוחר יותר הוסיפו הדוברים למילה עוד ס', כדי להעניק לה את אספקט המשמעות הנדרש. מכאן התקבלה כפילות לשונית (ייתור לשוני), בדומה לכפילות מילת היחס מ' (מִן) במילים "ממזמן" או "ממקודם" בעברית המדוברת. ניכרים כאן תהליכי שינוי טבעיים בשפות: התרוקנות ממשמעות (שחיקה סמנטית) וכפילות לשונית (ייתור): יסוד דקדוקי שמילא תפקיד כלשהו במילה נשחק, ומוסיפים למילה עוד יסוד בעל תפקיד זהה, לחיזוק המשמעות שנשחקה.

שמות מיושנים

ד"ר רינה בן-שחר

כולנו משתמשים במונח "פח אשפה" ומסכימים על משמעותו, אף כי אותו מיכל לאשפה עשוי כיום על-פי רוב מפלסטיק ולא מִפח. שם זה, "פח אשפה", משקף אובייקט במציאות העבר שהשתנה או שנעלם, אך שמו ממשיך לשמש בהווה.

שפות נוטות לשַמֵר מילים (שמות לאובייקטים, לתופעות, למושגים) המשקפות בתוכנן תופעות או אובייקטים ישנים שהשתנו, כך שהשם לאובייקט נראה לא הגיוני, אך הוא בכל זאת מתפקד ביעילות בלשון, בגלל ההסכמה המשותפת בין הדוברים על משמעותו (על מה שהוא מסמן).

דוגמה מובהקת לתופעה זו היא המילה המציינת עט בצרפתית( ובשפות נוספות) – plume , שפירושה המילולי הוא נוצה. כיוון שבעבר שימשו נוצות ככלי כתיבה  (היו טובלים אותן בדיו וכותבים), ציינו את המכשיר הזה בשם נוצה, כאילו היינו אומרים בעברית: כתבתי מכתב בנוצה חדשה. וגם כשזנחו את הנוצה ככלי כתיבה לטובת כלי כתיבה אחרים, ממשיכה מילה זו לציין בצרפתית עט, ודוברי הלשון מבינים את הכוונה.

נחזור לדוגמאות בעברית: מקל כביסה (בצד המילה אטב), המציין מצבט לאחיזת הכבסים, העשוי לרוב פלסטיק; קרש גיהוץ (בצד שולחן גיהוץ), העשוי ממתכת; רֶכֶב, שאינו קשור היום לרכיבה על סוס, אמצעי תחבורה חשוב בעבר; רובע – שכונה בתוך עיר, בגלל הנוהג העתיק מהתקופה הרומאית לחלק כל עיר לארבע שכונות. כיום נהוג לקרוא לשכונה עירונית רובע, בלי כל קשר למספר השכונות בעיר. אנו רואים שאורחות חיים מהעבר "מציצים" אלינו דרך שימושי הלשון.

פוחלץ – מה זו המילה הזו?

ד"ר רינה בן-שחר

המילה העברית פֻּחְלָץ צלילה וצורתה מוזרים מאוד. היא אינה גזורה משורש שֵמי קיים, ואף אינה בנויה במשקל עברי ידוע. כיצד אפוא התגלגלה מילה זו לעברית? המילה פוחלץ המופיעה במשנה נוצרה כנראה מטעות בקריאה, כלומר: סימני הכתב ודרך רישום המילה יצרו מציאות פונטית חדשה. המילה המקורית היא פֻּחְלין, מילה משנאית בצורן רבים Xין (צורן הריבוי הנהוג בלשון חז"ל), צורת רבים של פּׂחַל.   פירוש המילה המשנאית פֻּחְלין הוא שק כפול שנותנים על גב החמור או הגמל לשים בו מטען. התבוננו במילה פֻּחְלין: כשהיוד צמודה לנון הסופית – ין, אפשר לטעות ולראות בצירוף אותיות זה את סימן ה- ץ (צ' סופית). קריאה שגויה של צורן הריבוי יצרה מילה חדשה: פֻּחלץ. הטעות השתגרה והפכה למילה קיימת "חיה ובועטת".

בדרך כלל מילים משתנות בשפה כתוצאה של תהליכי היגוי בדיבור, ושינויים בדיבור משפיעים במרוצת הזמן גם על הלשון הכתובה. ואילו כאן אנו עדים לתהליך הפוך – צורת הכתב משפיעה על הדיבור. דוגמה נוספת לתהליך זה היא המילה "ליסטים" במשמעות שודד, אף היא מילה מלשון חז"ל, שמוצאה יווני. המילה המקורית הייתה "ליסטיס" (סופית Xיס היא אחת מסופיות שם העצם ביוונית, כמו במילים תריס, בסיס, ועוד). סימן ה – ס' דומה בכתב לסימן ם (מ' סופית), כך שבטעות קריאה הגו הדוברים "ליסטים" במקום "ליסטיס". הטעות השתגרה והמילה "ליסטים" (בלשון יחיד) הייתה לעובדה קיימת.

 

לראש העמודהוספה למועדפיםהדפסהשליחה לחבר