SharePoint

שלום

 

"באנו היום מירושלים, בירת הנצח של עם ישראל, באנו מארץ מיוסרת, באנו מעם, מבית, ממשפחה שלא ידעו אפילו שנה אחת, חודש אחד בחייהן, שבו לא בכו אמהות על בניהן. באנו לנסות לשים קץ לשנאה, כדי שילדינו ונכדינו לא יחוו עוד את מחירן הכואב של מלחמות, טרור ואלימות. באנו לדאוג לחייהם ולביטחונם, באנו לשכך את הצער והזיכרונות הקשים, להתפלל ולקוות לשלום..."

מתוך נאומו של יצחק רבין, בשעת חתימת ההסכם

 

הסכמי אוסלו

מיועד לכיתות ה'-ו'

מטרת הפעילות:

להשוות את נאומו של רבין ז"ל לבין זה של עראפת, כדי לזהות את הרצון המשותף לשלום, ואת ההסכמה בדבר הדרך ליישום הסכם השלום, עם זאת – לזהות את ההבדלים.

חומרים:

חומר רקע: הסכם אוסלו ; קטעים נבחרים מתוך הנאומים של יצחק רבין ושל יאסר עראפת – ערוכים זה לצד זה ; החלטות מועצת הביטחון 242, 338.

טושים מדגישים, רצועות בריסטול, מדגישים.

מהלך הפעילות:

  1. המורה תשרטט על הלוח קו, שחוצה אותו לשניים. בצד אחד היא תכתוב " סיבות ובצידו השני של הקו היא תכתוב "תקוות".
  2. התלמידים יתחלקו לזוגות. אחד מבני הזוג יקבל קטעים מנאומו של רבין, והאחר יקבל קטעים מנאומו של עראפת + ההסבר על החלטות מועצת הביטחון.
  3. כל אחד מבני הזוג יקרא את הנאום שבידיו, וידגיש בעט זוהר את המשפטים שמסבירים את הסיבות להסכם. בעט זוהר מצבע אחר הוא ידגיש את המשפטים המתארים את התקוות הנתלות בהסכם.
  4. התלמידים יערכו השוואה בין שני הנאומים, וינסחו במשותף משפט המתייחס לשני הנאומים, ומסביר את הסיבות לחתימת ההסכם. את המשפט הם יכתבו על רצועת בריסטול.
  5. לאחר השוואה נוספת הם ינסחו משפט המתייחס לתקוות המשותפות המבוטאות בשני הנאומים, ויכתבו גם משפט זה  על רצועת בריסטול.
  6. פסי הבריסטול ייתלו על הלוח במקומות המיועדים להם, וישמשו בסיס לשיחה שתתקיים בהמשך.
  7. בני הזוג יקראו שוב את הנאומים, וידגישו במשותף משפטים, אשר לדעתם מרמזים על בעיות אפשריות ביישום ההסכם. לשם כך הם יוכלו להיעזר גם בקטעי המידע הדנים בהחלטות מועצת הביטחון.
  8. תתקיים שיחה כיתתית, שתעסוק בשלוש נקודות עיקריות:

                                       ·   מהן הסיבות המשותפות לרצון לעשות שלום?

                                       ·   מהן התקוות המשותפות?

                                       ·   מהן הבעיות, ומה יש לעשות, על-פי רוח הנאומים, כדי לפתור אותן?

קטעי מידע

הסכם אוסלו

למורה:

מושגים רבים, המוזכרים בהקשר להסכם אוסלו והסכמים נוספים הנלווים להם, אינם מובנים לילדים. להלן קטעי מידע המסבירים את:

  1. הסכם אוסלו
  2. קטעים מנאומיהם של יצחק רבין ויאסר עראפת
  3. חליפת המכתבים בין רבין ועראפת
  4. סעיפים מהאמנה הפלשתינית שאש"ף התחייב למחוק
  5. מושגים: החלטות 242 ו-383, אוטונומיה, פלשתינאים, אמנה פלשתינאית
  6. קטעים מתוך הצהרת העקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי.

מידע נוסף המרחיב את המושגים הללו ומתייחס למושגים נוספים, אפשר למצוא בפרסומים בשם "דע", שמוציא משרד ההסברה.

 

1. הסכם אוסלו

ב-20.9.93 נחתם בוושינגטון הסכם מסגרת של "הסכם אוסלו" בין ישראל לבין אש"ף. בין מדינת ישראל לבין ארגון אש"ף, שעד לחתימת ההסכם הוגדר כארגון טרור, החלו מגעים חשאיים אשר בראשם עמדו יוסי ביילין ואבו עלא. המגעים התנהלו בעיר אוסלו, בחסותה של נורבגיה.

בהסכם הכירה ישראל בארגון אש"ף, ואילו אש"ף התחייב לשלום ולמחיקת הסעיפים באמנתו הקוראים לחיסולה של מדינת ישראל.

לאחר החתימה התקיימה לחיצת היד ההיסטורית בין יצחק רבין לבין יאסר עראפת, כשנשיא ארה"ב קלינטון עומד בניהם כדי לקרבם.

ב- 28.9.95 שנתיים לאחר חתימת הסכם "אוסלו א' ", נחתם בבית הלבן הסכם "אוסלו ב' ". הסכם זה מעביר לרשות הפלשתינית את השליטה בשטח של כ- 2000 קמ"ר, בו כלולות מרבית הערים הפלשתיניות הגדולות, למעט חברון. בטקס אמר רבין: "אנחנו לא נסוגים, אנחנו עוזבים, אנחנו מוותרים למען השלום".

חתימת ההסכם גררה אחריה הסתה חמורה של הימין בארץ נגד ראש הממשלה יצחק רבין. ההסתות כללו קריאות נאצה והפגנות בלתי פוסקות.

ב- 4.11.95 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בסיומה של עצרת למען השלום שנערכה בתל-אביב.

 

2. קטעים מנאומי יצחק רבין ויאסר עראפת

מדברי יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל:

"...חתימה זו על מסמך העקרונות הישראלי-פלשתיני, המעמד הזה, אינו קל כל-כך..."

"...באנו היום מירושלים, בירת הנצח של עם ישראל, באנו מארץ מיוסרת, באנו מעם, מבית, ממשפחה, שלא ידעו אפילו שנה אחת, חודש אחד בחייהן, שבו לא בכו אמהות על בניהן. באנו לנסות לשים קץ לשנאה, כדי שילדינו ונכדינו לא יחוו עוד את מחירן הכואב של מלחמות, טרור ואלימות. באנו לדאוג לחייהם ולביטחונם, באנו לשכך את הצער והזיכרונות הקשים, להתפלל ולקוות לשלום..."

"...אומר לכם הפלשתינים: נגזר עלינו ועליכם לחיות ביחד, על אותה כברת אדמה באותה ארץ..."

"...די לדם ולדמעות. די. אין בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה. אנו, כמוכם, אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב ולחיות לצידכם בכבוד, באהדה, כבני אדם, כבני חורין..."

"...אנו רוצים לפתוח פרק חדש בספר העצוב של חיינו יחד, פרק של הכרה הדדית, פרק של שכנות טובה, פרק של יחסי כבוד, הבנה, ידידות. אנו מקווים לראשיתה של היסטוריה חדשה במזרח התיכון..."

מדברי יאסר עראפת, יושב ראש אש"ף

"...בני עמי מקווים כי הסכם זה, אשר חותמים עליו היום, מבשר את תחילת סופו של פרק מר וכאוב, אשר נמשך לאורך כל שנות המאה הזאת. בני עמי מקווים כי הסכם זה, אשר אנו חותמים עליו היום, יכריז על עידן של  שלום, דו-קיום ושיוויון זכויות..."

"...אכיפת ההסכם והליכה לקראת הסדר של קבע לאחר שנתיים, יישום כל הבטי החלטות האו"ם 242 ו-338 בכל המובנים, ופתרון הסוגיות כל הסוגיות הנוגעות לירושלים, להתנחלויות, לפליטים ולגבולות..."

"...בעמדנו על סיפו של עידן היסטורי חדש זה, הרשו לי לפנות לעם בישראל ולמנהיגיו, עימם אנו נפגשים היום בפעם הראשונה, והרשו לי להבטיח להם כי ההחלטה הקשה שקבלנו יחדיו, הייתה החלטה שדרשה מידה גולה ובלתי רגילה של אומץ.."

"...נזדקק לאומץ נוסף ולנחישות על מנת להמשיך בנתיב זה של כינון דו-קיום ושלום בינינו..."

"...עמנו אינו סבור שהפעלת הזכות להגדרה עצמית עלולה להפר את זכיותיהם של שכניו או לפגוע בביטחונם. להפך, שימת קץ לתחושת העוול ההיסטורי המפעמת בהם היא הערובה הטובה ביותר לדו-קיום ופתיחות בין שני עמינו ובין הדורות הבאים. שני העמים מצפים היום לתקווה היסטורית זו, והם רוצים לתת הזדמנות אמיתית לשלום..."

 

3. חליפת מכתבים בין רבין לעראפת

התחיבות אש"ף לממשלת ישראל בדבר סעיפים באמנה הפלשתינאית והלוחמה בטרור

9 בספטמבר 1993

"...אשף מתחייב לתהליך השלום במזרח התיכון ולישוב הסכסוך בין שני הצדדים בדרכי שלום, ומצהיר כי כל הנושאים התלויים ועומדים הנוגעים להסדר קבע, יפתרו במשא ומתן.

...אש"ף רואה בחתימה על הצהרת העקרונות אירוע היסטורי החונך עידן חדש של דו-קיום בשלום, חפשי מאלימות, ומכל המעשים האחרים המסכנים את השלום והיציבות. אי לכך מתנער אש"ף מן השימוש בטרור ובמעשי אלימות אחרים ויטול על עצמו אחריות על כל הגורמים והחברים באש"ף על מנת להבטיח את ציותם, למנוע הפרות סדר ולהטיל עונשים על מפרים...

...אש"ף מאשר כי אותם סעיפים באמנה הפלשתינית השוללים את זכותה של ישראל להתקיים והוראות האמנה שאינן עולות בקנה אחד עם ההתחייבויות שבמכתב זה אינן ניתנות להפעלה כעת והינן חסרות תוקף..."

שלך בכנות – יאסר עראפת, יושב ראש אש"ף.

 

תשובת ראש ממשלת ישראל לעראפת והכרת ישראל באש"ף

9 בספטמבר 1993

אדוני יושב הראש,

במענה למכתבך מתאריך 9 בספטמבר 1993, ברצוני לאשר בפניך כי לאור ההתחייבויות של אש"ף הכלולות במכתבך, החליטה ממשלת ישראל להכיר באש"ף כנציגו של העם הפלשתיני, ולהתחיל במו"מ עם אש"ף במסגרת תהליך השלום במזרח התיכון.

שלך בכנות – יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל.

 

4. התחייבות אש"ף לממשלת ישראל בדבר סעיפים באמנה הפלשתינית והמלחמה בטרור

"...אש"ף מתחייב לתהליך השלום במזרח התיכון ולישוב הסכסוך בין שני הצדדים בדרכי שלום, ומצהיר כי כל הנושאים התלויים ועומדים, הנוגעים להסדר קבע, ייפתרו במשא ומתן.

...אש"ף רואה בחתימה על הצהרת העקרונות אירוע היסטורי, החונך עידן חדש של דו-קיום בשלום, חופשי מאלימות ומכל המעשים האחרים המסכנים את השלום והיציבות. אי לכך מתנער אש"ף מן השימוש בטרור ובמעשי אלימות  אחרים, וייטול על עצמו אחריות על כל הגורמים והחברים באש"ף על מנת להבטיח את ציותם, למנוע הפרות סדר ולהטיל עונשים על מפירים...

...אש"ף מאשר כי אותם סעיפים באמנה הפלשתינית השוללים את זכותה של ישראל להתקיים והוראות האמנה שאינן עולות בקנה אחד עם ההתחיבויות שבמכתב זה אינן ניתנות להפעלה כעת והנן חסרות תוקף..."

 

5. מושגים

החלטת מועצת הביטחון 338 מיום 22.10.1973 (מלחמת יום כיפור)

מועצת הביטחון,

  1. קוראת לכל הצדדים המעורבים בקרבות המתנהלים עתה להפסיק את האש ולסיים כל פעולה צבאית לאלתר, ולא יאוחר מאשר 12 שעות לאחר קבלתה של החלטה זו, בעמדות בהן היא מחזיקה עתה.
  2. קוראת לצדדים הנוגעים בדבר להתחיל, מיד עם הפסקת האש בביצוע החלטת מועצת הביטחון 242, על כל חלקיה.
  3. מחליטה כי מייד, בעת ובעונה אחת עם הפסקת האש, יתחיל משא ומתן בין הצדדים הנוגעים בדבר, בחסות מתאימה, במגמה לכונן שלום צודק ובר- קיימא במזרח התיכון.

החלטת מועצת הביטחון 242 מיום 22.11.1967 (לאחר ששת הימים)

עצרת החירום של האו"ם, שנתכנסה לדון בתוצאות מלחמת ששת הימים, לא הגיעה לכלל הסכמה והעבירה את הטיפול בבעיה למועצת הביטחון. לאחר דיונים ממושכים הצביעה המועצה פה אחד על שורה של עקרונות וצעדים לפתרון סופי של הסכסוך. החלטה 242 הייתה מבוססת על קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועל הצורך לכונן שלום עמה. לאחר היסוסים קבלו מצרים וירדן את ההחלטה. ישראל הודיעה על נכונותה לדון עם מדינות ערב על בסיס החלטה 242 במאי 1968. סוריה סירבה לקבל את ההחלטה. ישראל ראתה בהחלטה מסגרת כללית למשא ומתן בינה לבין מדינות ערב. מדינות ערב ראו בהחלטה מסמך התובע קודם כל את נסיגת ישראל, כל יתר הנושאים ייפתרו על בסיס החלטות או"ם קודמות. המזכיר הכללי של האו"ם מינה בעקבות קבלת ההחלטה את השגריר גונאר יארינג כנציגו למזרח התיכון, במגמה לקדם את השיחות בין הצדדים. להלן נוסח ההחלטה:

רכישת טריטוריה בדרך של מלחמה היא פסולה, ויש צורך לפעול למען שלום צודק ובר-קיימא, שבו תוכל כל מדינה באזור לחיות בביטחון.

שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון יושתת על הגשמת שני העקרונות הבאים:

§         פינוי כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנכבשו במסגרת הסכסוך האחרון.

§         ביטול כל טענה או מצב של לוחמה, וכיבוד והכרה של הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה ממדינות האזור, ושל זכותן לחיות בשלום בתוך גבולות מוכרים ובטוחים, ללא איומים או מעשי אלימות.

מועצת הביטחון מכריזה עוד על הצורך:

  • לערוב לחופש השיט בנתיבי מים בינלאומיים באזור.
  • להגיע להסדר צודק של הפליטים.
  • לערוב לשלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה ממדינות האזור, באמצעים שבכללם יצירת אזורים מפורזים.

פלשתינאים- ערבים מארץ ישראל (פלשתינה בלע"ז), המייחסים לעצמם תודעה של לאום מיוחד בקרב כל עמי ערב.

אוטונומיה- (מיוונית: הנהגה עצמית), זכותם של אזרחים לשלטון עצמי בענייניהם הפנימיים. מבחינים בין שני סוגים עיקריים  של אוטונומיה: אוטונומיה טריטוריאלית ואוטונומיה אישית (קיבוצית). לפי הסכמי קמפ-דיויד, משמעותה של האוטונומיה היא הקמת ממשל עצמי לתושבי השטחים, לתקופת מעבר של חמש שנים. בגמר התקופה יקבע מעמדם המדיני של השטחים.

אמנה פלשתינאית- המסמך המכונן של "ארגון השחרור הפלשתינאי (אש"ף). הנוסח המקורי חובר ב-1964 והנוסח המתוקן ב-1968. האמנה נועדה, בעיני אש"ף, לבטא את תמצית שאיפותיו ומאווייו של העם הפלשתיני.

סעיפים מתוך האמנה הלאומית הפלשתינאית- כ"א תמוז תשכ"ח- 17.7.168

"...אש"ף דחה כל אפשרות של הסדר מדיני עם ישראל, שכן לדעתו ישראל איננה מדינה חוקית ולכן חובה על הערבים לשחרר את אדמותיה ולכונן על הריסותיה מדינה חילונית-דמוקרטית, רב- דתית ורב-לאומית בשם פלשתין... האמנה קובעת עוד כי פלשתין היא מולדת העם הערבי הפלשתיני והיא חלק אינטגראלי מהמולדת הערבית הגדולה..."

  • סעיף 9: המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלשתין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלשתיני מאשר את החלטתו הנחושה, להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית המזוינת לשחרור פלשתין מולדתו, להחזירה אליו ולקיים את זכותו לחיות בה חיים טבעיים...
  • סעיף 15: שחרור פלשתין מבחינה ערבית הוא חובה לאומית, כדי להדוף מהמולדת הערבית הגדולה את הפלישה הציונית והאימפריאליסטית, ולטהר את פלשתין מהקיום הציוני...
  • סעיף 19: חלוקת פלשתין משנת 1947 והקמת מדינת ישראל בטלות מיסודן, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלשתיני ואת זכותו הטבעית למולדתו...
  • סעיף 22: הציונות היא תנועה גזעית קנאית בהווייתה, תוקפנית, התפשטותי, התיישבותית במטרותיה, היא פשיסטית-נאצית באמצעיה..."

 

לראש העמודהוספה למועדפיםהדפסהשליחה לחבר