|
סינמה-גט
בשנים האחרונות תופס נושא סרבנות
הגט והעגינות מקום נרחב בשיח הציבורי,
ומוצא את ביטויו גם בקולנוע.
תחום נשים מציין את יום העגונה הבינלאומי
במסגרת "ניגון נשים", בשיתוף קואליציית עיקר
ביום חמישי, 4.2.10 כ' שבט בשעות 12:30-9:00
במדרשה באורנים, ספריית גורן.
בחלקו הראשון של המפגש נצפה
בקטעי סרטים העוסקים בנושא, ובחלק השני נלמד על הפתרונות לבעיית סרבנות הגט
בהלכה. דרך הלימוד והסרטים ניגע
בבעיה ונעלה את אפשרויות הפיתרון
והמניעה - הסכמי קדם נישואין, תנאי
בקידושין ועוד.
המפגש יונחה ע"י טוענת רבנית רבקה לוביץ' ממרכז צדק לנשים, והרב דובי
חיון מקהילת מוריה.
כולם מוזמנים!
אנא הודיעו על השתתפותכם לנירה:
niranachaliel@gmail.com
ההשתתפות ללא תשלום
.................................................................
ועוד תאריך חשוב – להכניס ליומן:
לרגל יום האישה הבינ"ל
כנס 'נשים וטקסים' השני
יום רביעי כ"ד אדר 10.3.10 בבית
התפוצות
בשיתוף 'ניגון נשים', 'הויה', אוניברסיטת ת"א ועוד.
.................................................................
"המהלֵך בַּדרךְ" –
על אילנות וּדְרכים
הרַבָּה אילה שעשוע מירון, קהילת 'בבת עין' בראש העין, ממשתתפות 'יוצרות ניגון'
משנה אבות פורשת בפנינו יריעה רחבה של עצות והדרכות להתנהלות בעולם, להליכה
בדרך, אם תרצו. פרק ג' במשנה פותח בקריאה המהדהדת, המעמיקה, של רבי עקביא בן
מהללאל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך".[1]
לדבריו אלה מצטרפת רשימה של עצות עקרוניות נוספות העוסקות בקבלת עול שמים,
באכילה בצוותא, בשיחה וכמובן, בנושא האהוב על חז"ל, בלימוד.
בין שאר העצות והתובנות המופיעות בשם חכמים מתקופות שונות, מופיעה האמירה
המפתיעה, אולי אף מקוממת, של רבי שמעון, הוא רבי שמעון בר יוחאי, המוּכר לנו מן
האגדות על חיי פרישוּת במערה, בהן ניזון, הוא ובנו, בדרך נס, מקב של חרובים.
"רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר: 'מה נאה אילן זה
ומה נאה ניר זה', מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו".[2]
על מה מתחייב בנפשו ההולך בדרך?
על ששנה בלכתו בדרך? על שהפסיק לשנות? על ההתפעלות מן העץ והשדה? על עצם האמירה?
הפרשנות המסורתית ממקדת את הבעיה בשני המעשים הכרוכים זה בזה: קטיעת רצף הלימוד
('מפסיק ממשנתו') וכן האמירה, שהיא, על-פי פרשן המשנה המסורתי, ר' עובדיה
מברטנורא, בגדר 'שיחה בטלה'.[3]
פרשנות שונה, נועזת, מאתגרת ובלתי צפויה, מספקים לנו המקורות החסידיים.[4]
אם האדם הוא עץ השדה, מציע הבעש"ט בפירושו המרתק, האדם האומר "מה נאה
אילן זה" – מעיד בעצם על עצמו: "ואומר על עצמו שהוא אילן גדול
ותקיף"[5].
על-פי הבעש"ט מדובר באדם שהלימוד מציף אותו בגאווה וביוהרה, והוא מפסיק
מלימודו על מנת להביע סיפוק מיכולתו ומכישוריו. הגאווה, היומרה, היוהרה, כידוע
לנו, מזחיחות ומסיחות את דעתו של אדם ומסיטות אותו מראייה נכונה ואמיצה של
המציאות סביבו אל ראייה המתיימרת לראות את המציאות ככפופה לכוחו ומשרתת את
רצונותיו, ובכך הוא אכן מתחייב בנפשו.
הרבי מקוצק הולך צעד נועז נוסף בפרשנות לאמירה של רבי שמעון. בשמו של הרבי מקוצק
נאמר שאדם שנאלץ להפסיק ממשנתו על מנת לומר 'מה נאה אילן זה, מה נאה ניר
זה' – אכן מתחייב בנפשו. העובדה שהפסיק את הלימוד על מנת להתפעל מן העולם שסביבו
מעידה על כך שלימודו מלכתחילה היה לימוד חסר בסיס של ממשות, מתבדל, מנותק מן
העולם הסובב אותו, מנותק מן הטבע, האדמה, הצומח. גם הלימוד המחודד והמתוחכם
ביותר, אם אין לו אחיזה במציאות, אם אינו נובע מן המציאות, אם אינו בא לתקן
ולשפר את המציאות, אם אינו מבקש להעמיק את ראיית המציאות (ואשר המציאות עבורו
היא בגדר הסחת דעת, כאמור: "מפסיק ממשנתו") הוא לימוד עקר ואף מסוכן,
והלומד כך אכן מתחייב בנפשו.
בעקבות הפרשנויות הנועזות הללו, הייתי מבקשת להציע שאכן, האדם שאינו מסתפק
בישיבה על אדמתו, תחת גפנו ותאנתו, אדם שאינו מבקש רק להיאחז ולהשתקע בחלקת
אדמתו, בדלת אמותיו, אלא גם מעז לנטוש את המוכר ולצאת לדרך, להלך בדרך, לשוּח
בדרכי החיים, בדרכי העולם, אמנם מסתכן ואפילו מתחייב בנפשו. ההולך בדרך מתוך
תשוקה עמוקה, בלתי נשלטת, ללמוד, להתבונן ולהבין, לגלות ולהתגלות, לִגְלות,
להתנתק מן המוכר והידוע והכבול והכפוף – אכן מתחייב בנפשו.
הישיבה על האדמה היא, לכן, כורח המציאות. קשה לצפות מעצמנו לחיות כנוודים,
להתכחש לחיי הקבע, לוותר על אחיזה ועל קניין. ובכל זאת, מעת לעת מבצבצת התזכורת,
ההזמנה, ההזדמנות, לצאת לדרך, להלך בדרך, להניח לעצמנו ללמוד מן הדרך, להתבונן
על חיינו ועל שדותינו מן השביל ההולך לצידם, השביל שבו הולכים עוברי האורח.
בלכתנו בדרך אנו מוזמנים לעצור מיד פעם ולומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר
זה", גם אם אמירה זו מחייבת אותנו בנפשנו.
[1] משנה אבות פרק ג' משנה א'
[2] משנה אבות פרק ג' משנה ז'
[3] ר' עובדיה מברטנורא למשנה ג' ז': 'מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה' - הוא הדין
לכל שיחה בטלה, אלא שדיבר בהווה, שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש
אומרים, דאשמעינן רבותא דאף על גב דעל ידי כן הוא מברך 'ברוך שככה לו בעולמו',
אעפ"כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו.
[4] תודה לרב שלמה פוקס על ההפניות.
[5] ...וזהו ענין שאמרו חכמינו ז"ל במשנה (אבות פ"ג): "המהלך
בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו...", שהוי לו לומר 'ומפסיק ממשנתו' והוה ידעינן
דהיה שונה... ויש לומר דהפירוש הוא "המהלך בדרך", שהולך בדרך הישר
ואפילו הכי הוא יחידי, שאינו דבוק בהשם יתברך וממילא אינו מקיים הכתוב 'תמים
תהיה עם ה' אלוהיך', "ושונה ומפסיק ממשנתו", רוצה לומר מפסיק עצמו
מהשם יתברך מחמת משנתו, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת משנתו, שסובר שהוא
משנתו שלו. "ואומר מה נאה אילן זה". ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב
'כי האדם עץ השדה', ואומר על עצמו דהוא אילנא די רבא ותקיף (כתר שם טוב
ח"ב, דכ"ב ע"ב, ליקוטים יקרים די"ז ע"ב)
.................................................................
'במים אני רואה'
ראו תמונות
מהמופע
|
הלבנה
בחידושה
מפגשי ראש-חודש אדר
לנשים חילוניות, דתיות, ומזרמים שונים ביהדות
לשיחה, לימוד ופעילות חוויתית.
·
מועצה אזורית מנשה: עושות סדר, הנשים הגדולות של יציאת מצרים – לקראת
יצירת סדר נשים, בהנחיית תמי לוז גרבר. יום ראשון כ"ג שבט 7.2.10 ב-20:30
במועצה האזורית מנשה. לפרטים: עינת סלם 052-4030997
·
מועצה אזורית גלבוע: אסתר וושתי - נשים בזירה הציבורית, בהנחיית נירית
בר נהור. יום שני א' אדר 15.2.10. לפרטים: חגית לוין, יועצת למעמד האישה,
04-6533268
·
כפר חסידים: משנכנס אדר, בהנחיית דפנה קרטס הרדוף. אורחת:
ד"ר ענת ישראלי, ראש תחום נשים במדרשה באורנים. יום שלישי א' אדר 16.2.10
ב-20:30 במקלט של סניף בנ"ע - "בית חגי". לפרטים: תמר חדד 052-6777232
·
חיפה - נווה שאנן: ושתי, אסתר ומי אני? בהנחיית איריס אוסטפלד לוין.
יום רביעי ג' אדר 17.2.10 בשעה 19:30 במרכז דתי נווה שאנן. לפרטים: בנצי כץ
052-5608042
·
"יוזמת זית" עמק חפר: לקראת יום העגונה הבינלאומי, בהנחיית יונינה
פלנברג ורינה ברקאי. יום רביעי ב' אדר 17.2.10 בשעה 20.30 בבית הילה עיני
בכפר הרא"ה.
לפרטים: רינה ברקאי 052-3344720
·
קיסריה: "עד דלא ידעה" - נשיות ומיניות במגילת אסתר
ובישראל המודרנית, בהנחיית ד"ר אילה רונן סמואלס. אורחת: אמנה בריק
אהרוני. יום רביעי ג' אדר 17.2.10 בשעה 20:30 בספריית מרכז קיסריה.
לפרטים: אילה רונן סמואלס 054-6246811.
·
קיבוץ יפעת: "כל אחת מאיתנו היא מלכת אסתר"? – נשים
במגילה, בהנחיית: הדס רון זריז. יום חמישי ד' אדר 18.2.10.
לפרטים: הדס רון זריז 052-7334611.
·
קרית שמונה: קריאת מגילת אסתר, בהנחיית טליה בומש. יום שלישי
ט' אדר 23.2.10 בשעה 19:30 במתנ"ס ארתור פוקס.
לפרטים: טליה בומש: 052-6071741
·
נצרת עילית:
לפרטים: מיכל רואי 052-8618883
מצטרפות
חדשות
מתבקשות לוודא את הפרטים לפני הערב
לפרטים נוספים על ראשי-חודש לנשים
"מתנה רוחנית" לחודש שבט
רבי עקיבא אומר: לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל
התנורים שוין. [בבלי פסחים מח ע"א]
יֵשׁ שֶׁהִיא
/ הרבה תמר דבדבני
שׁוֹלַחַת עֲנָפֵיהָ
אֶת הַקָּרֵב אֵלֶיהָ לַעֲטֹף
(חוֹנֶקֶת)
יֵשׁ שֶׁהִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת חֻמָּהּ
אֶת הַנִּכְנָס בִּשְׁעָרֶיהָ לְחַבֵּק
(שׂוֹרֶפֶת)
וְיֵשׁ שֶׁהִיא צוֹמַחַת עִם עָלֶיהָ
וְאוֹפָה לְאַט לַחְמָהּ
וְאֵין אָז אִישׁ קָרֵב אֵלֶיהָ
וְלֹא נִמְצָא הַשַּׁעַר בַּחוֹמָה
וְצַמַּרְתָּהּ אֶת הַיָּרֹק שֶׁלָּהּ יוֹדַעַת
וְתֹפֵחַ אָז הַשֶּׁקֶט בְּרָחְמָהּ.
פירוש לשיר מאת חנה פנחסי
מנחת בית מדרש 'אשה אל אחותה' במרכז יעקב הרצוג ובשיתוף 'ניגון
נשים':
המוטו של השיר, הלקוח מתוך מסכת פסחים שבמשנה, מוביל את הקריאה בו. המשנה עוסקת
בתנאים המאפשרים כשרות של תנור המשותף למספר נשים לאפיית מצות:
'רבן גמליאל אומר, שלוש נשים לשות כאחת, ואופות בתנור אחד, זו אחר זו, זו אחר
זו; וחכמים אומרים, שלוש נשים עסקות בבצק - אחת לשה, ואחת עורכת, ואחת
אופה. רבי עקיבה אומר, לא כל הנשים, ולא כל העצים, ולא כל התנורים שווין.
זה הכלל - תפח, ותלטוש בצונן' (משנה פסחים ג',ד').
אפשר לראות בדברי המשנה ביטוי נוסף לפטריארכאליות של הקורפוס החז"לי כולו:
רק קולם של גברים נשמע בכל הנוגע לעולם שכולו נשי. דברי ר'
עקיבא בסיפא של המשנה שיש בהם לכאורה אבחנה בין נשים שונות הם ביטוי חריף של
אובייקטיביזציה כיוון שהם מעמידים זה לצד זה את הנשים, העצים והתנורים.
תמר דובדבני בוחרת שלא להתייחס לאספקט זה של המשנה ושירהּ עושה שימוש מטפורי
בעולם המציאות שמייצרת המשנה. השיר ממשיך לכאורה את ההתייחסות לנשים בגוף שלישי
כמו במשנה - "יֵשׁ שֶׁהִיא". בניגוד למשנה בה העולם הנשי מתקיים בנפרד
מזה הגברי, השיר ממוקד באינטראקציה (הטראגית) של האישה עם הגבר.
שלושת הבתים של השיר מתייחסים לשלושת המוקדים במשנה: האישה, העצים והתנור. כל
אחד מהם הופך בשיר למטפורה הנוגעת לעולמה הפנימי, וליחסים של הדוברת עם גברים.
הסכנה שבקשר מתבטאת בסוגרים, שהופעתם בשיר מנוגדת לתפקידם בכתיבה יום-יומית:
מהשולי והטפל הם הופכים להיות העיקר: (חוֹנֶקֶת) ו(שׂוֹרֶפֶת). רק כאשר כוחותיה
הפנימיים מופנים אל עצמה אזי יש פריון הנוגע לכל המרכיבים בשיר ובמשנה:
"צוֹמַחַת עִם עָלֶיהָ", "וְאוֹפָה לְאַט לַחְמָהּ".
החריזה והמצלול בבית האחרון של השיר נותנת ביטוי להרמוניה התְכָנית שלו:
"לַחְמָהּ", "רָחְמָהּ", "חוֹמָה". הרמוניה זו
איננה שלמה, ויש בה עדיין את הידיעה של חוסר היכולת לשתף גבר בטוב שבתוכה:
"וְלֹא נִמְצָא הַשַּׁעַר בַּחוֹמָה". תפיחת הרחם גם אם ללא גבר נוגעת
ליצירה ולשירה עצמה, שירה זו אשר מנכסת לעצמה עולם תוכן קנוני של גברים, גם אם
היא נותרת בעולם הממשי בלעדיהם.
|