בוגרות ובוגרים

בוגרות ובוגרי בית המדרש לרבנות ישראלית, מהמדרשה:



הרב שי זרחי, גניגר

"הִלֵּל הַזָקֵּן אוֹמֵר: בִּשְׁעַת הַמְכַנְסִּים - פַּזֵרּ. בִּשְׁעַת הַמְפַזְרִים - כַּנֵס" (בבלי, ברכות סג, ע"א)
"וְקָרֵב פְּזורֵּינו מִבֵּין הַגּוֹיִם. ונְּפוצּוֹתֵינו כַּנֵסּ מִירְַּכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנו לְצִיוֹּן עִירְךָ.." (סידור התפלה)

מראות השתיה של חיי נוצקו בין חלוצים ובונים שבעמק יזרעאל. גדלתי בקהילה בין יהודים שמסרו נפשם על כינונם של חיים יהודיים בישראל, שוללי גולה גדולים, מגשימי חלום הציונות. גדלתי בחברה שיתופית, שוויונית, צנועה מאד, שרחקה ממסורת אבות ובכלל זה מלימוד תורה, מתפילה ומכל סימן של רבנות. חברה שכל כולה התמסרות לעבודה. לימים הפכתי לשליח ציבור שעושה למילוי תכניה וניגוניה של היהדות המתחדשת שחסרו לרוחי ולרוחם של רבים מהציבור בעמק.דרכי אל הרבנות הישראלית היא מסע להגשמת חלום ליהדות ישראלית מגוונת, מוסרית ורבת השראה. לאפשר לכל פזורה לחיות את מסורותיה בגאווה ובביטחון שיאפשרו פתיחות ליניקת השראה מסגולותיהן של הפזורות האחרות. יהדות שהשונות והגוונים שבה לא יהיו עילה לפילוג ולמשטמה אלא ליצירת מגע מסורות חם ומרחיב לב, המאפשר השראה הדדית, ושותפות בבניינה של החברה הישראלית. יהדות שתורתה לא תיחנק בבתי מדרשות אלא תצא מהם אל הרחוב והשוק, אל הבית והמשפחה, ושתיווצר ברוחה חברה מוסרית, ראויה.
 

.................................................................................................

שי זרחי הוא ממייסדי ומובילי קהילת "ניגון הלב" בעמק יזרעאל, וממייסדי המדרשה ליהדות ישראלית באורנים. שי נולד וחי בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל וממובילי ההתחדשות היהודית בעמק יזרעאל ובארץ בכלל: ייסד ועמד בראש בית המדרש "ניגון" ללימוד ויצירה עבור מנהיגות משותפת לדתיים וחילוניים, ייסד וניהל את בית המדרש "תהודה" למנהיגות יהודית (במסגרת 'קולות'), חתן פרס ליבהבר לעידוד סובלנות דתית בישראל. שי הוא עורך שותף של "הצעה לסדר - הגדה לפסח" ושל "ימי אדם - טקסי חיים" (הוצאת ידיעות אחרונות). מייסד ומנהל שותף של 'בית המדרש לרבנות ישראלית' מיסודם של המדרשה באורנים ומכון שלום הרטמן.​



.

הרבה דבורה עברון, מצפה נטופה

"נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ' ע"ב)

רבנות בעיניי היא תלמוד המביא לידי מעשה. רעיונות נשגבים נלמדים ומיתרגמים למעשים, בתנועה מתמדת בין בית המדרש ומרחבי החיים. רבי טרפון, שכל חייו בבית המדרש מעריך את המעשה. רבי עקיבא שבא מחיי המעשה אל בית המדרש מכיר בנחיצות הלמידה. רבנות ישראלית שואפת למציאות שבה דעות שונות יכולות להישמע, ו"נענו כולם ואמרו" יכול להתקיים. עבורי זו בחירה בחיים רוחניים ייחודיים לכל פרט וקהילה, וחתירה להעמקת ערכים משותפים כתשתית לחיינו הכלליים. אני נרגשת שזכיתי לחיות בדור שמתאפשר לי כאישה להיות שותפה פעילה בצמיחה היהודית-רוחנית של ימינו, להוסיף טיפה משלי לים היהדות הגדול. 

.................................................................................................

דבורה עברון – תושבת מצפה נטופה, מנהלת באשכול צעירים ובאגף מגדר ויהדות במדרשה באורנים, בוגרת התכנית להכשרת מורות הלכה בבית מורשה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר ופסיכודרמטיסטית מוסמכת. לומדת ומלמדת דף יומי ושיעורי תלמוד בהלכה ואגדה. מנחה בבתי מדרש פלורליסטיים, חברת "קולך" ו"בית הלל".



הרבה הדס רון זריז, יפעת

"כִּי הַמִּצְוָה הַזאֹּת... לאֹ בַשָּׁמַיִם הִוא... בְּפִיךָ ובִּלְבָבְךָ לַעֲשתוֹ. נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיוֹּם אֶת הַחַיִיּם וְאֶת הַטּוֹב...ובָּחַרְתָּ בַּחַיִיּם" (דברים ל,יא-יט).
"שַחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעותּ אַאֲמִין / אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב, 
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו, / יחָושּׁ אשֶֹׁר, יבִָין כְּאֵב" (ש. טשרניחובסקי, "אני מאמין")

גדלתי בקיבוץ בנגב, בקהילה שחיה חיים יהודיים ציוניים סוציאליסטים. כאן על פני האדמה, היו שאיפות גדולות שלפעמים מחצו את הנפש הרכה. יצאתי לחפש קול ייחודי, לפגוש אנשים, לחלץ את הלבבות לביטוי אישי ואוטנטי לצד מחויבות חברתית, לבחור בחיים. היהדות הפכה להיות לי לבית - עדין לומדת להתחייב בפי ובלבבי. מזמינה אנשים למדרשם האישי מתוך מחויבות למקום ולאדם.רבנות ישראלית היא הזדמנות עבורי ליצור חיבורים בעולם מפוצל: לחיות חיים יהודים מלאים המפגישים אנשים ומאפשרים את בואה של השבת לצד ימות החול; ללמוד ביחד בקבוצת נשים הרוקמת אכפתיות חברתית מתוך מבע אישי; לקרב זוגות לטקס משמעותי בביתם היהודי; להזמין את תלמידי, מדתות, מגזרים ומגדרים שונים לשיח זהות מורכב. ליצור רקמה יהודית קהילתית התומכת ב"איכפתיה", ביחיד, במשפחה ובקהילה.

.................................................................................................

הדס רון זריז. מובילת קהילת "יפעת שברוח" - התחדשות יהודית בקיבוץ יפעת וממייסדות המדרשה באורנים. ממנחות תכנית ניגון נשים במדרשה. בוגרת החוג לתיאטרון ופילוסופיה יהודית ותואר שני בייעוץ חינוכי. מנחת קבוצות, עוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי, מלמדת ליווי רוחני ותמיכה קהילתית. מרצה בחוג לחינוך במכללת אורנים.



הרבה תמר אלעד אפלבום, ירושלים

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁובּ ה' אֶת־שִׁיבַת צִיוֹּן הָיִינו כְּחלְֹמִים" (תהלים קכו א)

נולדתי וגדלתי על שפת נהר אמונה ושמו ירושלים. נהר שכה רבים חלמו לשוב אליו ומסרו מדור לדור את נגינת געגועיו, געגועי-אמונה אל העתיד, אל הטוב הגנוז בו לאדם ולעולם. נהר שענקי רוח מצאו את הדרך להשקות עם שלם ממימיו בכל זמן ומקום כי ידעו שבלעדיהם תלך נשמת העם ותיבש ורוחו תחלש ותעודתו בעולם תאבד. והנה אנחנו, דווקא בשעה שזכינו לשוב לנהר, התרחקנו ממי געגועיו וחלומו. שבעים שנים אחרי שיבת ציון אל תקרי הָיִינו כְּחלְֹמִים על העבר, אלא כציווי לחלום את​ ציון בשובנו אליה. הָיִינו כציווי בלשון רבים - כמו רבנות לשון רבים - מתוך תודעת אמונה הרואה בריבוי עדות לאינסוף השתקפויותיו של האחד. כְּחלְֹמִים כציווי לחלום ברבים, כי השבת אבדות אדם ועם מחייבת חולמים ערבים זה לזה - כמו רבנות לשון ערבות - מבקשים ומשיבים איש את אבדת אחיו. שבעים שנים אחרי שיבת ציון דרושה רבנות שתעורר את הנשמה לחלום, שתחדש שפת אמונה מכוח הריבוי, שתחיה שפת התפילה מכוח השעה, שתיגש אל התורה מתוך החיים, שתכנס את אוצרות כל העדות וההשקפות, שתבקש את הזולת ותבנה איתו חיי צוותא בקהילה, שתתקין אורחות ערבות וצדק לחברה הישראלית כולה, שתפנה את המבט היהודי לעבר העולם ותחדש בריתנו עם משפחת העמים, רבנות שתשוב להאמין באדם ובעולם ולקוות להם תקווה חיה - ואת כל אלה תעשה בחבורה ארצישראלית אחת. 

.................................................................................................

הרבה תמר אלעד-אפלבום כיהנה כרב קהילת מגן אברהם בנגב; רב קהילה בניו יורק לצד הרב גורדון טאקר; סגנית דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. מייסדת ציון קהילה ארצישראלית בירושלים וממייסדי בית המדרש לרבנות ישראלית.

Footer Mobile