מחזור ב'

מתוך דבריו של שי זרחי, ממובילי בית המדרש לרבנות ישראלית, בערב ההסמכה של מחזור ב':

כ"ה אלול תשע"ח 5.9.18

המדרשה באורנים שוכנת בפאתי עמק יזרעאל והיא ספוגה בסיפורו המכונן של העמק; סיפורם של חלוצות וחלוצים שעלו בראשית המאה ה-20 ומסרו את נפשם ליסודה המעשי של הציונות, והיו למופת של הגשמה בימים סוערים וקשים.

בדורם, לפני כמאה שנים, בציבור שבו חיו ופעלו את פעולתם, התורה והשכינה צמצמו עצמן וזרמו לעולמם דרך הידיים. ובחלל הפנוי שנותר בו רק רושם ימי תפארתם של בתי מדרשות ובתי כנסיות, של תורות ושל תפילות, בחלל הפנוי הזה נתגלו בחלוצים כוחות בנייה עצומים, נברא עולם. יהודים ויהודיות צעירים מאד הקשיבו לזמן, האזינו לחיים, לתביעת החירות הבלתי מתפשרת, גילו בעצמם ובחבריהם כוחות תמירים הדוחפים לפעולה. הם שמעו באוזניהם לחישות של דורות - 'קול דודי הנה זה בא....קול דודי דופק'. השכינה ניגנה בשדות ובישובים, רקדה בלבבות. נבנו קהילות של ערבות הדדית. המעשים נעשו במחויבות עצומה. כמפעל חיים. עולם שלם נבנה בעמל עצום, מפעים. חלומות של דורות פלסו דרך להפוך לממש – נבנתה חברה ישראלית.
נבנה בית ליהודים.

זכינו שהגיעו לכאן יהודים משבעים אומות והתחדש כאן ציבור הזוהר בכל צבעי הקשת, ואתגרי הדור שלנו הלכו השתנו. אחרי בניית המסד הציוני וקליטתם הראשונה של הבאים, אנו נתבעים לרהט את הבית ולעצב את רוחו המיוחדת. אנו נדרשים להפוך את עצמנו, היהודים משבעים גלויות, למשפחה. ולעמול בכל כוחנו שתורת ישראל תהיה תורת חיים מחברת ומלכדת את המשפחה בארץ ובעולם ולא תורה המדירה ומגרשת. תורת חיים היא אחריות לכל תחומי החיים, לבית לגור, לפרנסה הוגנת, לצדק, ולשוויון אזרחי, לביטחון, לשלום עם שכנים, לחינוך, לבריאות, לזקנה מכובדת, לשבת ולחג, לתורה יוצרת ולתפילה זכה, ליחסי אחים עם יהדות התפוצות, ושהכל יעשה מתוך מוסריות איתנה המושרשת במסורת הדורות שלנו.

ובערב הזה אני מהרהר לעצמי על תביעות החיים, על המשימות הגדולות של הדור שלנו. האם גם בזמננו הולך ומתגלה הסוד של האחריות הגדולה? הנמצא את דרכי התורה לדבר לציבורים רחבים? לדבר בדרכים שונות לציבורים שונים? להדגיש את המשותף הגדול שהופך אותנו לאומה אחת למרות השוני.
האם נדע מתי נכונה לתורה הדממה, מתי היא תהיה בת-קול מנהמת, ומתי נכון לה שתזעק בקולות וברקים?
הנדע לקבל את העובדה שאין לה, לתורתנו, ואולי מעולם לא היתה לה צורה אחת ויחידה שאומרת בקול ברור לכל היהודים 'כך וכך תחיו, כך וכך תעשו'?!
הנוכל לבנות לאורה חיים מלאים מעוררי כבוד? הנדע להשכין באתגרי הריבונות שנוצרת כאן, עדינות, ומוסר שנהיה גאים בו?  הנדע להקשיב לזמן שלנו, לחיים, לתביעת החירות הבלתי מתפשרת, לצלם האלוהים שבאדם, ונגלה בעצמנו ובחברינו כוחות תמירים הדוחפים לפעולה?
האם נצליח לשנות את  הכיוון של היהדות הישראלית, ממרחב של פלגנות בין זרמים למרחב של שותפות ודיאלוג, אחריות ואהבה שמעבר למחלוקות ולויכוחים? האם נצליח להתפתח ולהתעשר זה מזה, דווקא מתוך הרקעים השונים שמהם באנו? האם סוף סוף נראה בגיוון הזה יתרון? האם נצליח לקדם את החברה הישראלית בעוד צעד להיות לחברת מופת? ...

בית המדרש לרבנות ישראלית הוא רצון משותף וחזק של מכון הרטמן ושל המדרשה באורנים לענות "כן" "כן" "כן" "כן" על השאלות הללו.


Footer Mobile