דורשות טוב

​כו​​תבות (לפי סדר אלפביתי):

חגית אקרמן, אליזבט גולדוין, יעל יחיאלי, ענת ישראלי, אילה מירון-שעשוע, נירה נחליאל, דותן נשר, דבורה עברון, אסתר פישר, מיכל רזניק

מחיר: 45 ש"ח

לרכישה: שרון, 04-9838753 שלוחה 101 midrasha@hamidrasha.org.il​

איזוהי תלמיד חכמה - אריאל הורביץ על "דורשות טוב", אתר "המוסף" ​13.11.2013
אירוע השקה ל​ספר - כ"ד בטבת תשע"ד 27.12.12  +  תמונות מהאירוע   
דברים של מיכל רזניק באירוע ההשקה באורנים     
רוחמה וייס על "דורשות טוב" בטורה השבועי באתר ynet (פיסקה אחרונה) 28.2.14​  

סרטונים מתוך אירוע ההשקה לספר:
תקציר האירוע  
הפתיחה ודברי ד"ר רות קלדרון – מה למדנו עם חרותא על אהבה ותשוקה      
דברי ירון שוורץ – מה כל-כך רע ביצר הרע?​  
ד"ר ענת ישראלי: מה זה פירוש פמיניסטי ומי צריך את זה?
​"שיקופיות": סיפורי הסוגייה והחיים בתיאטרון פלייבק


​"דורשות טוב" - מבוא וסיכום  ​


מתוך הספר:
פתח דבר

"כל קריאה של העבר היא בעת ובעונה אחת קריאה מחדש של ההווה. מאחורי כל ניסיון להבין עבר רחוק חבוי הרצון להכיר טוב יותר את עצמך". (ישי רוזן-צבי, יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית. תיאוריה וביקורת, 14, 84-55.)

"מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים..." (תוספתא קידושין, ה ט).
מתייחדת אשה לעצמה, בעצמיותה. משילה מעליה נשלים בהם הגדירו וגידרו אותה, וחושפת את ייחודה ועוצמתה.
מתייחדת אשה בקולה האחר. קול באישה עַרֵב בָּה. קול באישה עֵר בָּה. קול באשה אַרַג בה. קול באישה ערגה.
מתייחדת אשה בלמידה. בשיחה הגולשת במעגל, הנשזרת, המתייעצת, הבוללת שברי יום-יום, קימה בעוד לילה וצפייה בהליכות בית עם עולמות של שמים וקודש.
מתייחדות נשים ביחד של נשים. מקהלת קולות רבים, אורגות חוטים של חוכמת הלב, ידע אקדמי, תורה שנלמדה לשמה, וידע שצרבו בהן החיים.

בקובץ זה מובא פירוש קבוצתי פמיניסטי לדפים האחרונים של מסכת קידושין בתלמוד הבבלי. בדפים אלה חבויה סוגיה שעניינה איסורי ייחוד. הפירוש המוצע להם כאן נכתב על-ידי קבוצת לומדות בבית המדרש "ניגון נשים" במדרשה באורנים. הוא נולד מתוך שני מניעים עיקריים, קרובים אבל שונים:
הדחיפה הראשונה לפירוש ניתנה עם הצטרפותנו למפעל עולמי המתנהל זה מספר שנים - הצעת פירוש פמיניסטי לתלמוד הבבלי כולו. הדפים הבאים הם חלק קטן מתוך מה שאנחנו מקוות שיהפוך לתרומתנו הצנועה למפעל הגדול והמבורך הזה. תקוותנו הראשונה היא אפוא להציע כאן "פירוש פמיניסטי", מושג המצריך הסבר נרחב יותר, שיינתן להלן.
המניע השני לפירוש החדש הינו נושאה האקטואלי של הסוגיה הנדונה בו. בשנים האחרונות הפך הביטוי "הדרת נשים" לנחלת הכלל, והוזכר אינספור פעמים בתקשורת, במדיה ובשיח הציבורי בכללותו. אמנם התופעה היא עתיקת יומין, אך נראה שבזמן האחרון התחדשו בה שני תהליכים מנוגדים, המזינים זה את זה: האחד, החמרתם והרחבתם של גדרי הצניעות וההפרדה בין המינים (שעיקרם דחיקתן או הרחקתן של הנשים מזירות ציבוריות שונות) בציבור האורתודוכסי על רוב גווניו, כתגובת נגד לתהליכים שונים במרחב החילוני והכללי. השני, וההפוך לו, המודעות הציבורית להדרה, למשמעותה ולהשלכותיה (המתבטאת גם בהענקת שם לתופעה) וההתנגדות לה, בהשפעתה הישירה או העקיפה של המחשבה הפמיניסטית.
השיח הציבורי האינטנסיבי בנושא זה מתאפיין, כדרכו, בהיותו פשטני, דיכוטומי וסטריאוטיפי. הידע ההלכתי והתרבותי הכרוך בנושא נותר בדרך כלל מאחורי הקלעים של השיח הציבורי, ומעטים מכירים אותו. חלק משמעותי מהדיון ההלכתי, האתי והחינוכי בסוגיית ההפרדה בין המינים התבסס לאורך הדורות, כמו גם בדורנו אנו, על סוגיית איסורי ייחוד שבסוף מסכת קידושין. לימודה, פירושה וחקירתה לעומקה מהווים אפוא גם ניסיון לחשוף את התשתית הפסיכולוגית, הספרותית, ההיסטורית, התרבותית וההלכתית של נושא עתיק ואקטואלי כאחד. גם כאן עלינו להקדים ולהסביר מהם "איסורי ייחוד", אך בטרם נפנה לכך נקדים דברים אחדים על משמעותו ותולדותיו של הפירוש הפמיניסטי לתלמוד בכלל, ועל טיבו של הפירוש שלנו בפרט.

אנחנו רוצות להודות מעומק הלב ל"ניגון נשים" ולמדרשה באורנים, שעודדו, טיפחו והשקיעו בקבוצת הפירוש שלנו ממיטב מאמציהם ומשאביהם; לפרופ' טל אילן, שהפרויקט העולמי שלה הוא אביו הרוחני של הפרויקט שלנו, על שפתחה בפנינו דלת ולא חששה לחרוג מעט מהדפוסים האקדמיים של הפרויקט; לד"ר ענבר רווה ולפרופ' זאב ספראי, שהואילו להמציא לנו קטעים מספריהם טרם יציאתם לאור ואפשרו לנו להשתמש בהם; ליוריק ורטה על ההגהה והעריכה המסורה והקפדנית ולאילת לין על העריכה הגרפית ועיצוב העטיפה; לרשות למחקר והערכה של מכלת אורנים שסיועה אִפשר את פרסום הספר. תודה גדולה מכולן נתונה לחברותינו הפרשניות, שנענו לאתגר והשקיעו מזמנן ומחֵילן בפרויקט, ללא תמורה כלשהי ומתוך אמונה עמוקה בחשיבותו ובתרומתו הפוטנציאלית להתקדמותנו והתפתחותנו היהודית והנשית, שלנו עצמנו קודם כל, וגם של דורנו כולו ושל הדורות העתידים לבוא.

סיכום
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת את הלהבות העולות משיח החכמים בדפים האחרונים של מסכת קידושין. נדמה שהלהבות, שנשמרות לאורך מסכת קידושין בזהירות תחת מסווה הדיון ההלכתי בדרכי הקנייה של האשה, באופן שבו מתבצע מעשה הקידושין ובאילנות היוחסין שקבעו למי מותר לשאת את מי – מתפרצות באחת מתחת למעטה הדק במהלך הדיון בשאלת הייחוד. כאן, בסוגיה החותמת את מסכת קידושין ואת סדר נשים כולו, עולה סוף סוף במלוא עוצמתה שאלת היצר, ושאלת השאלות: כיצד מתמודדים עם היצר?
במבט על שיח החכמים, המתובל באנקדוטות ובאגדות רבות, עולה כי היצר אורב על כל צעד ושעל, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, תוקף כל איש, גם את החסיד והחכם ביותר, בנסיבות שונות ומשונות ובמקומות הבלתי צפויים ביותר. לית אתר פנוי מן היצר, ואין אדם יודע היכן ומתי יתקוף אותו יצרו, בְּשִׁבְתו בְּבֵיתו וּבְלֶכְתּו בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבּו וּבְקוּמו; תחת שמיכה לצד בתו בלילה, במהלך ביקור נימוסין משפחתי, ביושבו בחצר ביתו לפצח סוגיה הלכתית, בטיול על גדות הנהר, בהליכה בדרך, תוך כדי עשיית מצווה מובהקת ומשובחת, ואפילו בבית הקברות.
מכאן עולה השאלה, מה יכול להציל את האדם מייצרו? מה עוזר לו לגבור בדו-קרב התובעני מול יצרו? התשובה המתבקשת במסכת שעניינה הוא מעשה הקידושין של האיש את האשה, היא ש"אשתו משמרתו": אדם הנושא אשה מסדיר למעשה את חיי היצר בתוך המסגרת המותרת, ובכך מרגיע את יצרו והופך חסין לפיתוי המזדמן. זו התשובה שמאמצת המשנה בסוגיית הייחוד. עצם היות אדם נשוי, ובפרט נוכחותה של אשתו, מרסנות את האדם ומאפשרות לו להתנהל בעולם בלי שהיצר אורב לפתחו על כל צעד ושעל. נקודת התורפה בהתנהלות החברתית תהיה, אם כך, הרווק ומי שאין לו אישה (אלמן, גרוש או פרוד).
הגמרא שומטת את הקרקע, פעם אחר פעם, תחת ההנחה הנוחה זאת. באותות ובשלל דוגמאות מוכיחים החכמים כי גם גברים שמאחוריהם שנות נישואין רבות נתקפים על-ידי יצרם. על כן פונה הגמרא לבחון אפשרויות נוספות לריסון היצר. אחת מהן היא החברותא בבית המדרש ומחוצה לו. אלא שגם כאן התמיכה שמציעה החברותא מוטלת בספק, כי לא פעם ה"חברים" הם דווקא אלה המעלים את החשדות, מלבים את האש או מתגדרים בעמדה צדקנית ומתביישים במי שמצהיר עליה בגלוי.
ואולי הפרדה פיסית בין גברים ונשים מצננת את היצר? קנים וקנקנים המשמשים כמחיצה, ואפילו סולם כבד שדרושים עשרה אנשים להזיזו כדי לעלות לעליית הגג – גם הם מצליחים רק בדוחק לרסן את האש הבוערת.
ולבסוף, אולי אומנות טובה? אולי התשובה טמונה בעיסוק מכובד המצנן את הגוף ומרגיע את הנפש? השאלה נשארת מרחפת מעט באוויר, כדי לפנות מקום למסקנה הניצחת, המנצחת, הנצחית – לימוד תורה. המים הטובים, החיים, הרבים של התורה הם, יש לקוות, שיכבו את אש היצר וישאירו אותה לבעור לאיטה בתנור הביתי החמים, המיטיב, המרוסן.
דווקא בנקודה זו אנחנו מסיימות את מסכת קידושין, בלי שדיברנו כלל על זוגיות ואהבה, על חברוּת ושותפוּת, בלי שדיברנו על חיבה ומחויבות או על קירבה שאינה מביאה בהכרח לידי הרהורי חטא או חטא של ממש. את המערבולת הזו של מים ואש, של יצרים ושל גדרות, ביקשנו לפצח במעשה הפרשנות שלנו, באופן שידבר אל לבנו כנשים המשוקעות ב"כאן ועכשיו", ובד בבד נושאות פניהן אל העתיד.

מה העלינו בפירושנו? ראשית, מצאנו בסוגיה תנועת מטוטלת, חוזרת שוב ושוב, מעמדות פתיחה המביעות חרדה מהיצר וחוסר אמון הולך ומתעצם ביכולת לגבור עליו, לאמירות סיכום ממתנות, שחוזרות לאמון ומציעות לסמוך על שיקול דעתו ומוסריותו של האדם. על הציר בין שני קטבים אלה נעה הסוגיה, מטלטלת את לומדיה ומותירה לפרשניה וחוקריה מרחב גדול להתגדר בו.
תנועת המטוטלת מתרחשת הן בתוך חלקיה השונים של הסוגיה, בין תחילתו לסיומו של קטע זה או אחר, הן בין חלקיה ההלכתיים לחלקיה האגדתיים. הדיונים ההלכתיים מציעים עמדות מקלות לצד עמדות מחמירות יותר, ואילו האגדות מטשטשות את גבולותיו של הדיון ההלכתי ואף שומטות את הקרקע מתחתיו בהוכחות ניצחות לכך שהגדרות והסייגים ממילא לא יועילו.
לדעת יוסף סלוטניק, "בהבנת תפקיד האגדה בסוגיה – עולם ההלכה מתווה את קווי האיסור וההיתר אך עולם האגדה פותח לנו פתח לעולם של חסידים ואנשי מעשה. אמנם הנהגת חייהם אינה מחייבת כמו המימרא ההלכתית אך היא בהחלט יוצרת דרך חיים ראויה". אולם לדעתנו, חלק ניכר מהדוגמאות המובאות בסוגיה כלל אינן בגדר מופת ודרך חיים ראויה. נהפוך הוא, הן מציגות את גדולי החכמים (רב, רב עמרם, ר' מאיר, ר' עקיבא, ר' חייא בר אשי, ר' טרפון, ועוד רבים) ברגעי משבר קשים, ומציירות אותם כמי שאינם מסוגלים, או כמעט לא מסוגלים, או חוששים שאינם מסוגלים, לשלוט ביצרם ולהימנע ממפגשים מיניים עם נשים שאינן נשותיהם.
מהו, אם כן, המסר העולה מהאופן שבו שילבו עורכי הסוגיה בין המחלוקות ההלכתיות לאגדות? נראה שהקורא הגברי שלה יכול לבחור בין מגוון מסרים שהיא מציעה: הוא יכול להסתפק בהנחיות ההלכתיות המפורשות שבמשנה, או לחילופין, ללמוד מחלקים בסוגיה (כגון המימרות של רב) שעליו להחמיר בעצמו ככל האפשר. הוא יכול להסיק משרשרת הסיפורים שבמרכז הסוגיה כי מלחמת היצר כה נוראה עד שאין כמעט מי שיעמוד בה בכל מצב, או לחילופין, ללמוד מרב אחא בר אבא שהחמרה מופרזת איננה רצויה. דומה שהוא יכול ללמוד ממנה שראוי לו להימנע הן מפריצות הן מפרישות מוחלטת גם יחד. מעבר לכך, הוא יכול למצוא סימוכין נאים לכל טווח ההתנהגויות שבין שני הקצוות האלה.

מה יכולה ללמוד הלומדת הנשית מהסוגיה?...
Footer Mobile