איני ממליץ כמובן לאף אחד לסכן את עצמו, אולם אין זה תמוה כלל שהיו אלו הסטודנטים שחרפו את נפשם ויצאו להילחם על המציאות במדינתם. בשלב בחיים שבו מצויים הסטודנטים, קיימת יותר פניות רגשית ומנטלית וכן סיכוי לחשיבה חדשנית. זהו הציבור שממנו יקום דור ההמשך של המנהיגות וההובלה.
אך טבעי שדור זה ירצה להותיר את רישומו בשינוי סדרי העולם הישן, שאכזבו ואיבדו תוקף. את המומנטום הזה צריכה האקדמיה לגייס, לצד מתן ההשכלה, כדי להיות רלוונטית לתקופה הנוכחית. צורך זה מתחדד במציאות שבה העולם כולו מתמודד מול מגפה, שרב הנסתר בה על הגלוי. זוהי
מציאות vuca - מציאות של תנודתיות, חוסר וודאות, מורכבות ועמימות, שהאנושות מחפשת את הדרך הנכונה להתמודד איתה בזמן אמת. זוהי העת שבה הקרקע עלולה להישמט מתחת לרגליהם של הלומדים באקדמיות, מתוך רצון לבנות את עתידם, אך מוצאים את עצמם מול סימן שאלה גדול, שאיש אינו יודע להשיב עליו.
ההשכלה והאקדמיה חוללו שינוי עצום בתולדות האנושות. בעוד שהאקדמיה הקלאסית התבססה על אחדות המחקר וההוראה, האקדמיה המודרנית מתבססת על אחדות המחקר, ההוראה והיישום המעשי. ומה תפקידה של האוניברסיטה במאה ה-21?אוטו שארמר, במאמרו "אוריינות אנכית - לדמיין מחדש את האוניברסיטאות של המאה ה-21" , מחדד את הצורך בהסתכלות מחודשת על תפקידן של האוניברסיטאות והאקדמיות, מעבר להקניית ידע. לדבריו, הלמידה והמחקר האקדמיים ממשיכים להצית את התשוקה לידע ולגילוי, של אלו שזוהי ממילא שאיפתם. אולם במה שונה הדבר מהאוניברסיטה של המאה שעברה? האם האקדמיות אכן תורמות לשינוי חברתי מהותי?
האוניברסיטה של המאה ה-21 חייבת לחשב את מסלולה מחדש! בנוסף להיותה מוקד של מחקר, של הוראה ושל פרקטיקה, עליה לקחת על עצמה גם את המשימה של יצירת שינוי חברתי. אנו מצויים בתחילת העשור השלישי של מאה זו, ועדיין, התרומה של האקדמיה לשינוי החברתי נותרה מינורית ולא ברורה. כיום, ברור כי ידע ומחקר אינם הזרז או הכוח המניע ליצירת שינוי חברתי רחב ומשמעותי. אלו צריכים להיות מחוברים לתודעה חברתית, הרואה את התמונה הרחבה ואת החיבורים הפרטיים אליה. יש להכיר בכוחו של היחיד להוביל מהלכים, ולנצל את הפוטנציאל העצום הקיים בחיבורים החברתיים המפעילים את התודעה והרגש, ומסייעים למעבר ממצב של 'אני-אגו' למצב של 'יחיד, חברה, סביבה-אקו'. העברת התודעה מאגו לאקו - זו צריכה להיות המשימה של האקדמיה במאה הנוכחית.
במאה ה-21, מחובתה של האקדמיה להוביל את ערוץ העשייה חברתית. עליה לנתץ את המושג 'מגדל השן של האקדמיה', לצאת אל השטח ולהתחבר אליו. עליה להפוך את ההון של ההשכלה והמחקר לתובנות חברתיות משפיעות ויוצרות שינוי, המחלחלות אל כלל שכבות החברה ואל מערכות השלטון, מנערות אותן מאבק של ארכאיות, קיבעון וחוסר רלבנטיות, ומקדמות רעיונות חדשים לטובת הכלל - החברה והסביבה.