על גבעה מול הכנרת נמצאות השכונות העליונות של העיר טבריה. אחת מהן היא שיכון ד' שבה מתגוררים חרדים אשכנזים (קהילות קרלין, צנז וברסלב), חרדים ספרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים, חילוניים, עולים מאתיופיה, עולים מחבר העמים ובני המנשה שעלו בשנים האחרונות מהודו. למרות ריבוי העדות והמגזרים מתקיימים בשכונה חיים משותפים. הם אינם נטולי קונפליקטים, אבל אלה לרוב נפתרים בתוך הקהילה ואינם גוררים היבדלות של קבוצה זו או אחרת.
כדי להבין לעומק את הגורמים לכך, קיימתי שיחה עם פעילים חברתיים מהשכונה - עמרם יונה, חנה דהן, חיים כהן ובנו נהוראי בן ה- 17, אשר לוקחים חלק בתוכנית הכשרה לבינוי קהילה בהנחיית שדמות - המרכז למנהיגות בקהילה ובתמיכה של עיריית טבריה ותוכנית שיקום השכונות. בשיחה עלו ארבעה ממדים וגשרים אשר מסייעים לקיום החיים המשותפים וחיזוק ההון החברתי המגשר בשכונה*, כאשר אף אחד מהם אינו עומד בזכות עצמו. יש צורך בכמה מהם או בכולם בכדי להגדיל משמעותית את הסיכוי לקיום מרקם חיים מאפשר במצב של ריבוי קהילות.
גשר ראשון – מנהיגות מחברת בשכונות מעורבות:
בניגוד לשכונות מופרדות, החיים המשותפים בסביבה הטרוגנית מייצרים היכרות ומפחיתים דעות קדומות. נוסף לכך ממד של מנהיגות מחברת - כאשר מנהיגי קהילות שונות משוחחים ביניהם נוצרת הבנה המחלחלת לחברי הקהילה.עמרם: "בחלק החרדי של העיר זה עניין של מגורים, הם קנו את השטח וקבעו: 'זה המקום שלנו, זה המקום שלכם'. אבל בחלק היותר מעורב, כמו שלנו, יש דווקא יותר שקט"
מה הכוונה 'יותר שקט'?
עמרם: "אנשים מקבלים את המקום כמו שהוא. זה לא שיש פה מלחמה של מגזר במגזר. יש הכלה. מצד אחד לא תהיה פה סגירה של השכונה בשבת אבל מצד שני, אם אדם יכנס למקום שיש בו רק חרדים, הוא ידע שלא להפריע".
חנה: "היו פה בניינים שבנו רק לחסידי קרלין או לחסידי צנז ואז באו הספרדים ואני זוכרת שהיה בלגן. פורסם בעיתונים: 'אנחנו הספרדים גם רוצים לקנות בתים', עד שבסוף האדמו"ר של החסידים הסכים וחלק מהדירות הלכו לספרדים".
גשר שני - כבוד לזהות הקהילה האחרת:למרות העירוב בין הקהילות בשכונה הגבולות בין הקהילות נשמרים בזכות הבנה של הערכים של הקבוצות האחרות באותו מרחב.חיים: "יש חילונים מול דתיים".
חנה: "ויש גם את הקיצונים ששונאים את החרדים".
עמרם: "בשיכון ד' אין את זה".
חנה: "בשיכון ד' אין ממש את כל הקטע של דתיים-חילוניים. יש את זה בירושלים, בחיפה. בסופו של דבר אנשים באים לגור כי יש פה יותר חום ואהבה, אנשים יותר מחייכים אחד לשני. לדוגמה, שכנים חילונים לגמרי שמאוד מקבלים את חסידי קרלין כי יש להם עדינות נפש וחינוך לילדים שלהם. יש לי שכן חילוני לגמרי ששנים גר פה והנכד שלו בא אלי בשבת, שואל 'חנה אפשר לבוא?' מאוד מכילים אחד את השני, מאוד מקבלים".
חיים: "יש הבנה בין חילונים לדתיים. למשל בית הכנסת שלי הוא מרכזי, יש בו גם חילונים וגם דתיים. יש חילונים שנוסעים עם אופנוע ואנחנו מבקשים מהם 'אנחנו בתפילה', אז הם מקיפים את הכל. בעיר אחרת זה לא ככה, יזרקו אבנים".
עמרם: "יש את המנטליות השונה אבל האנשים רוצים לעשות פה קהילה. היו בהתחלה קונפליקטים וחוסר הבנה אבל זה הסתדר. אנשים יודעים לעמוד כל אחד במקום שלו, בן אדם יודע – לפה אני לא נכנס".
גשר שלישי - ילדים מייצרים חיבור בין קהילות:בגיל צעיר יש לנו מעט מאוד דעות קדומות וחברויות נוצרות למרות הפערים. משם נוצר חיבור גם בין ההורים שמסירים בעצמם דעות קדומות. במדינה בה מערכות החינוך מופרדות יש חשיבות גדולה יותר במפגש בין ילדים מהמגזרים השונים.חנה: "חברה שלי היא אמא ל-10 ילדים שעושים רעש בעיקר בשבתות, קמים בשש בבוקר. השכן, בלי רחמים, בלי 'מה נשמע?' מזמין משטרה. ביום-יום הוא חבר טוב".
נהוראי: "הבן אדם זה מפריע לו, יום שבת זה יום שהוא נח. זה קורה גם לבני מנשה. זה קורה למי שיש משפחה גדולה, כשיש רעש".
חנה: מה הייתה הבעיה? בגלל שמלכתחילה לא הכילו אחד את השני. יש את השכנה הספרדייה פה ואת האשכנזייה שמולה, בשנה הראשונה קצת היו להם מתחים ואז בזכות הילדים שמשחקים ביחד יש יותר הכלה".
גשר רביעי - חינוך לסובלנות:
הילדים מייצרים את החיבור, וההורים - מחנכים לכךחנה: "אנשים בשכונה שלנו חמימים".
חיים: "יש תחושה של משפחתיות בשכונה"
חנה: "גם הדלת פתוחה. הנה בשבת השכן למטה עשה בריכה והבן שלי בן 7 התלהב, אז הוא הלך איתם לבריכה. הבן השני שלי אומר: 'אבל אין לו כיפה' ואני עונה: 'בסדר, אבל הוא בן אדם טוב'. יש קהילה מאוד חמה ומאוד מגובשת. לפעמים יש קיצוניים שיגידו לך איזו מילה אבל אתה צריך לדעת באיזו גישה לבוא אליהם. אתה עובר לשכונה מעורבת ואז הילדים שואלים ויש פעולה חינוכית. צריך להסביר לילדים שזה בן-אדם שלא שומר תודה ומצוות אבל צריך לכבד אותו במקום שלו. הייתה תקופה שילדים היו זורקים אבנים על החילונים. הכל תלוי בחינוך הילדים".
נהוראי: "לאט לאט הם לומדים את זה".
בניגוד למה שאולי משתקף בתקשורת ובתודעה בחודש האחרון, בחברה הישראלית המפוצלת יש לא מעט הצלחות של חיים משותפים. בימים אלה מסיים את תפקידו הנשיא ריבלין, אך
החזון שלו לתקווה ישראלית חייב להישאר איתנו. חזון כזה נבנה בצעדים קטנים ומדודים ובחיבור אמיתי לאנשים שבשטח, כפי שעולה מדברי הפעילים החברתיים בשיכון ד' בטבריה.
*להרחבה על מושג
ההון החברתי וחשיבותו בחיזוק קשרים בין אנשים וקהילות