ק.מ.ה - המרכז לקהילה, מנהיגות והשראה

איכות החינוך והטיפול בשנות החיים הראשונות של ילדינו משפיעים באופן ישיר על שלומם הנפשי, השכלי, הרגשי והחברתי בהמשך החיים. הבנה זו הופנמה אצל רבים מאיתנו - כהורים, כאנשי חינוך, כמנהלי קהילות וגם כמקבלי החלטות בתחום.

מערכת גיל רך באשר היא צריכה לתת מענה הוליסטי המקפל בתוכו רצפים:

• רצף התפתחותי - מלידה ועד סיום גן חובה

• רצף ארגוני מערכתי - ניהול מתכלל ומתן מענה מותאם לכל יחידת גיל, כולל את מעונות היום ואת גני משרד החינוך

• רצף שנתי - מבוסס על שפה מערכתית המותאמת לאקולוגיה של המקום וכוללת עוגנים, מסורות, חגים, חופשים וימים מיוחדים

• רצף יומי - צוות אחיד, קבוע, מקצועי ומוכר לילדים, הפועל משעות הפתיחה ועד סיום יום בשעה 16:00. הצוות עובד חמישה ימים בשבוע בכדי לאפשר לו יומיים של מנוחה לשם גיוס כוחות, למידת עמיתות וזמן להכשרה מקצועית

כיצד פועלים כאשר המציאות בשטח אינה תומכת בתפיסה חינוכית זו? במקום לייצר מערכת שתתמוך ברצף המאפשר לצוות חינוכי יציב ומקצועי לחנך את ילדינו לאורך היום, האחריות מבוזרת בין משרדים וגופים שונים: משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, מעונות היום, הרשות המקומית ועוד, כאשר לכל גוף יש אג'נדה שונה שאותה הוא מקדם ואותה הוא צריך להוציא לפועל. הביזור גורם לכך שגם אם משקיעים מאמצים רבים בעיסוק במהות, עיקר העבודה היא מנהלית ובירוקרטית. השונות המנהלתית היא רק גורם אחד מני רבים המהווים מכשול גדול עבור מערכת חינוך שמעוניינת לתת מעטפת מקצועית לילדיה, מלידה ועד סוף גן חובה.  
במצב כזה, נדרשת הרשות המקומית לא פעם להיכנס לנעליה של המדינה ולסנכרן בין דרישות המשרדים השונים כדי לייצר שפה, זהות ורצף חינוכי בגיל הרך. במערכת החינוך לגיל הרך במרחב הכפרי (ובקיבוצים בפרט), אשר כוללת 10% מכלל אוכלוסיית ישראל, מתאפשרת שותפות בין אנשי המקצוע להורים ולקהילה. על מנת לתמוך בתפיסת החינוך ההוליסטי ביישובים במרחב הכפרי למועצה האזורית יש תפקיד חשוב ומשמעותי בבנייה של מנגנונים לעבודה משותפת ובקביעה של אסטרטגיה שתאפשר את הקיום של החינוך הקיבוצי-קהילתי, כפי שאנו מאמינים שצריך להיות חינוך בתקופת החיים הראשונה. "רשת הגן הקיבוצי", לדוגמה, פועלת במטרה לקדם את תפיסת החינוך הקיבוצי כמענה המיטבי לילדי הגיל הרך ולכן נוקטת בגישה פרו-אקטיבית ומתכללת מול מוסדות המדינה, האקדמיה, המועצות האזוריות והיישובים במרחב הכפרי. אחד העוגנים המאפשרים לנו להתנהל כך הוא תפקידה המשמעותי כל כך של מנהלת הגיל הרך היישובית. אף-על-פי שהמדינה אינה מכירה בתפקידה של המנהלת כאחראית על הפעוטות והילדים כבר מלידה, המועצה האזורית והיישובים מוצאים את הדרך לאפשר זאת על ידי מתן משאבים נוספים ומבנה ארגוני ייחודי, כך שהילד לא נולד בגיל שלוש.

מכאן עולה החשיבות העצומה של מנהלת הגיל הרך היישובית. עלינו לברר ולהגדיר מחדש את תפקידה, שכולל משימות ואתגרים רבים. מנהלת גיל רך צריכה להיות בקשר מקצועי מול אגף מעונות היום, אגף ההכשרות, האגף הקדם-יסודי, אגף התקציבים, אגף תוכניות משלימות, המחוזות השונים באגף מעונות היום ומשרד החינוך מדרום הארץ לצפונה, אגף הרווחה ותוכנית 360, המשרד להשכלה גבוהה (אליו שייך חוק הפיקוח על הקייטנות), משרד הבריאות, טיפת החלב וקצרה היריעה מלפרט את כול הגופים הרלוונטיים. מבולבלים? גם אני.

תפקיד המנהלת מחייב ידע ניהולי, ארגוני, כלכלי ופדגוגי. היא נדרשת להיות מסוגלת לקבוע יעדים, לבנות תוכנית שנתית רב-מערכתית ומדדים להצלחתה, לדאוג לבינוי, לבריאות, לבטיחות, לפיקוח ולהכשרת הצוותים החינוכיים במעונות היום ובגני משרד החינוך. היא צריכה לנהל את הקשר עם ההורים ועם צוותי החינוך, להיות בקשר עם גורמי הממשלה השונים, "ללקט תקציבים" ולתכלל את הגורמים המקצועיים, כגון מדריכה פדגוגית, פסיכולוגית, צוות פרא-רפואי, צוות שילוב והכלה, רווחה ועוד. רק כך ניתן לראות את הילדים כמכלול מיום היוולדם, תוך מתן מענה מיידי.

משבר הקורונה חידד את העובדה שמציאות של חוסר וודאות עבור הצוותים החינוכיים, ההורים והילדים מחייבת ניהול מקצועי ונוכח שמטרתו לחזק את אמון כולם ביציבות ובמקצועיות של מערכת החינוך. למרות זאת מנהלות רבות הרגישו שאינן מסוגלות עוד להמשיך ובחרו לסיים את תפקידן.

המדינה חייבת להכיר בתפקידה של מנהלת הגיל הרך הרשותית והיישובית ולהבין שהעבודה שהיא מבצעת במסירות ובמקצועיות תגרום לכך שהחינוך בגיל הרך יהיה טוב יותר והמענה לילדים ולמשפחות יהיה זמין ונכון יותר. המדינה צריכה להקל על הבירוקרטיה, לחזק את השותפויות, לצמצם תפקידים וליצור מעטפת אינטר-דיסציפלינרית למחלקת הגיל הרך ברשות ובישוב.

תפקידה של הרשות המקומית, המועצה האזורית, הוא לקבוע סדרי עדיפות חדשים, לנהל ולסנכרן את מערך הרישום כבר עם כניסת הפעוטות למעונות היום, לספק יותר משאבים, יותר הכשרה, יותר ליווי והדרכה לצוותים ולהיות המבוגר האחראי עבור ילדיה הרכים. השינוי יגיע מלמטה, כאשר הרשות המקומית תדרוש את האחריות ותביע רצון לנהל את מערך הגיל הרך באופן מבוקר, מקצועי ועדכני מלידה ועד סוף גן חובה.  

נועה צור ברוש היא מחברת הספר: "מבט עכשווי על הגן הקיבוצי: תיאוריה, המלצות ופרקטיקה"