ההבנה היום היא כי המרחב החשוב והמשמעותי ביותר, אשר יגרום להשטחת העקומה והשארתה כך לטווח הארוך, הוא פעולות מניעתיות, אשר יגרמו לצמצום ההדבקה.
פעולות אלה משמעותן שינוי ההתנהגות של האזרחים.כיצד משנים או משפיעים על התנהגות התושבים? איזה פעולות הנחיות יגרמו לאנשים לשנות את התנהגותם? מה הם המסרים האפקטיביים שיגרמו לפעולה? זו סוגיה המעניינת חוקרים, ממשלות, ארגונים ואנשי שלטון מקומי מזה שנים רבות.
בראשית החודש נערך כנס אשר כותרתו הייתה: "
מתניעים את הרשת האזרחית למאבק בקורונה". מטרת הכנס הייתה להפגיש בין השטח, השלטון, ארגוני החברה האזרחית והאקדמיה, במטרה לשתף במודלים אשר יאפשרו לאזרחים לקחת אחריות לשמירה על בריאותם.
המחקר מראה כי לא ניתן להצביע על קשר ברור בין ידע ועמדות לבין התנהגות בפועל. כך למשל, אנשים אוהבים בעלי חיים, אך אוכלים בשר; דואגים לבריאותם, אך לא מצליחים לשמור על דיאטה, להתעמל או להפסיק לעשן. בהקשר למציאות הנוכחית, סקר שערך פיקוד העורף והוצג בכנס, הראה כי רוב הציבור מודע ומבין שנגיף הקורונה מסכן חיים, ועדיין הנתונים מעידים כי הנגיף ממשיך להתפשט, בעיקר כתוצאה מהתנהגות האנשים (אי עמידה בהנחיות של שמירת מרחק, חבישת מסכה, שמירה על היגיינה וכדומה).
המחקרים מראים בנוסף כי
אסטרטגיות הפחדה ואזהרה הן אפקטיביות, אך במידה מוגבלת ולטווח זמן קצר. כך למשל, סרטונים ותמונות של הנזקים הנגרמים לכדור הארץ בגלל ניצול יתר של משאבים אינם גורמים לרוב הציבור להירתם למאבק בהתחממות הגלובלית. באשר לקורונה, הגרפים, הטבלאות והדיווחים בתקשורת על העלייה בתחלואה, על הסכנות שבהידבקות או על חשיבות הציות להנחיות, אינן משנים באופן משמעותי את התנהגותם של האזרחים בישראל, כמו גם בשאר העולם.
מה אם כן ישפיע על ההתנהגות שלנו? מה יעצב או ישנה אותה?
מתברר כי אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההתנהגות האנושית הוא
הסביבה והציפיות שלה מאיתנו. אכפת לנו מה אחרים עושים וחשוב לנו לא להיות מאוד שונים מהם ואף טובים יותר. מרכיב נוסף המשפיע על ההתנהגות שלנו
הוא תחושת ההשפעה (efficacy) של הקהילה: המידה בה האזרחים מאמינים כי לקהילה שלהם יש כוח להשפיע ולשנות את המציאות. תיאוריות ומחקרים בפסיכולוגיה חברתית מלמדים, כי אחד ממנגנוני החוסן (או הכשל) החשובים ביותר להתמודדות אישית וחברתית עם משבר טמון בזהות הקבוצתית של בני האדם.
מחקר משווה בינלאומי, הגדול מסוגו בעולם,
הראה כי הגורם הראשון במעלה, המניע אנשים לציית להנחיות המרחק וההיגיינה, הוא מידת ההזדהות הקבוצתית-לאומית שלהם. הכוונה היא למידה שבה אנשים חשים מחוברים לקבוצת הלאום שלהם ומגדירים אותה כמרכזית בזהות שלהם, מעל ומעבר להשפעת גורמים אחרים, כגון מצב כלכלי, אידיאולוגיה או דתיות.
אנו יודעים כי הזהות המקומית-הקהילתית משפיעה רבות על האופן שבו אנו מתנהגים, לעיתים בצורה משמעותית יותר מהחינוך בבית הספר או ממידע שאנו מקבלים. לדוגמה, אנשים אימצו נורמות ואורחות חיים 'ירוקות' לטווח ארוך, היכן שסביבתם הקרובה, הקהילה, התנהגה באופן 'ירוק' וידידותי לסביבה.
המשמעות היא שעל מנת שהתנהגות מסוימת תתקיים לאורך זמן, היא צריכה להפוך להיות חלק מהערכים שלנו ולהיטמע בזהות שלנו.
מנהיגות מקומית בשיתוף הקהילה בבית שאן בתקופת הסגר הראשון (צילום: מטה המתנדבים)
מידת ההזדהות שלנו עם הקהילה בה אנו חיים, האופן בו אנשים סביבנו מתנהגים בהשוואה אלינו, תפיסתנו את יכולת ההשפעה של הקהילה שלנו, האמון שלנו במנהיגות המקומית והקהילתית - כל אלה משפיעים רבות על האופן בו אנו נענים להנחיות ונרתמים למאמץ המשותף להתמודדות עם משבר.
לאור זאת, הרי שיש בידינו את היכולת לעשות מעשה ולשנות את המציאות על ידי הפעולה הקהילתית-מקומית. דוגמאות רבות לכך קיימות כבר בשטח:
בפרויקט
אנשי חיל, בשכונת רוממה בירושלים, מתמקדים בתרגום מילולי ותרבותי (מילים, ביטויים ופרשנות) של ההנחיות לשפת המקום, לצורך שיפור יעילות ההסברה או גיוס של מובילי דעה מקומיים. פעולה דומה ניתן לראות גם במקומות נוספים בעולם, לדוגמה בסיירה ליאון, שם
גייסו את אנשי הדת למאמץ ההסברה ועיצוב ההתנהגות.
מיזם
נאמני חיים מתמקד בתרגום ההנחיות לנורמות התנהגות, באמצעות רתימת הזהות המקומית והשפה הקהילתית. דרך אחרת היא לרתום להסברה אנשי קהילה/שכונה/בניין/ תנועת נוער/מועדונים ועוד, דוברי שפות שונות ובגילאים שונים, אשר יש להם השפעה על סביבתם, על מנת להניע אחרים להישמע להנחיות.