אתגר זה מחייב דו-שיח של המתכננים עם הקהילה. הרשויות יודעות לתכנן את המרחב מבחינה פונקציונלית, הן מכירות את החוק ואת המשאבים, אך הן אינן מבינות את הדקויות בשטח כפי שמבין אותן התושב. כדי שמרחב שלישי ישגשג ויהיה בר-קיימא נדרשת שותפות של כלל הגורמים בקהילה - התושבים, הרשות ובעלי העסקים - כך שהמרחב יישמר לאורך זמן מפני וונדליסטים מחד ונדל"ניסטים מאידך.
דו-שיח כזה מתקיים בערים מסוימות בדרך של שיתוף ציבור או תכנון משותף עם התושבים ובמקומות מסוימים אף בביצוע יחד עם התושבים, כגון פלייסמייקינג. דבר זה דורש אומנם סבלנות ועלול לעכב פרויקטים, אך הוא מונע קונפליקטים וניגודי אינטרסים ומייצר הבנה ואמון בין התושב לרשות.
החשיבות הגדולה של המרחב השלישי מתבטאת לא רק במספר האנשים שמשתמשים בו אלא גם בהרגשה שהוא נותן לכלל תושבי העיר, בין אם הם שחקנים אקטיביים וצרכנים בו ובין אם לאו: גאווה, תחושת בטחון ואטרקטיביות. כפי שאמרה אמנדה ביורדן, מהנדסת עיריית ניו-יורק: "עיר היא כמו מסיבה - אנשים נשארים בה כל עוד הם נהנים".
ביבליוגרפיה:
Bar-El, D. & Zuckerman, O. (2016). Maketec: A makerspace as a Third Place for Children. Association for Computing Machinery, 16, 380-385.
Oldenburg, R. (1989). The Great Good Place: Cafes, Coffee Shops, Community Centers, General Stores, Bars, Hangouts, and How They Get You through the Day. New York: Paragon House.
Putnam, D. R. (2000). Bowling alone: The collapse and revival of American community. New-York: Simon & Schuster Paperbacks.
Qiuju, L, Jie, W. & Weijia, Y. (2016). From Lost Space to Third Place: The visitor's Perspective. Tourism Management, 57, 106-117.
Soja, W. E. (2008). Thirdspace: Toward a New Consciousness of Space and Spatiality. London: Routledge.