ק.מ.ה - המרכז לקהילה, מנהיגות והשראה

​בעבר היה נהוג לומר עלינו המורים שאנחנו נכנסים לכיתה, סוגרים את הדלת ומה שקורה בתוך הכיתה – נשאר בתוך הכיתה. תיאור זה הוא דימוי ריאלי המעיד על האחריות הרבה שיש לכל מורה בניהול הכיתה והלמידה, אך בה בעת מעיד גם על חוסר היכולת לקבל משוב על העבודה המקצועית ומשקף את הבדידות הרבה של המורה, כי לרוב אין מי שמתבונן (בעין מקצועית) בעבודת המורה.

בתקופה הנוכחית הפכה עבודת המורה לפומבית. ההוראה נכנסה לבתי הילדים, לעיתים היא אף מוקלטת והיא נתונה למשוב ולביקורת. המורים "פתחו את דלת הכיתה" ויותר מתמיד משתפים אחרים בתכנים ובדילמות ומתייעצים. הטלטול שחווינו בשנה האחרונה חייב אותנו המורים לצאת מאזור הנוחות שלנו.
הביטוי "לצאת מאזור הנוחות" מצביע על פעולה שמחייבת תנועה, הסטת מבט או שינוי כיוון. אילו כלים מעשיים יכולים לסייע לנו לצאת מאזור הנוחות? מה יאפשר לנו לתמיד ולשמור על מוטיבציה ללמידה ולהתפתחות, גם כאשר תקופת המשבר תהיה מאחורינו?

שאלה דומה העסיקה אותנו במטח, עוד טרום תקופת הקורונה: כיצד אפשר ליצור מעטפת מצמיחה עבור מורים, כזו המאפשרת למידה והתפתחות מקצועית אישית בצד תחושת שייכות ושותפות?
קהילות מקצועיות לומדות של מורים קיימות בישראל כבר כמה שנים. בדרך כלל, קהילות אלה נפגשות במתכונת של שעות השתלמות, פנים אל פנים, ועיקר הלמידה הוא סביב אתגר משותף העולה מהשטח של המורה ושאיתו יש להתמודד. הפתרונות או הרעיונות שעולים הם משותפים. המפגשים כוללים התנסות מעשית, עדכון, שיתוף ודיווח לאחר התנסות בכיתה או במרחב הבית ספרי, ושכלול של הרעיון או הפתרון יחד בקהילה.  

במטח ניגשנו לבניית קהילות דווקא תוך חשיבה על יצירת מודל וירטואלי, בעקבות התפיסה שבמרחב הווירטואלי ניתן לחולל באופן מתמשך ומשמעותי קשר, מחויבות, התפתחות, למידה ושותפות. זאת בדומה לקהילות וירטואליות משמעותיות הקיימות מחוץ לשדה החינוכי.

אציין חמישה תנאים ופעולות המאפשרים להצמיח קהילת מורים וירטואלית פעילה, מחויבת ובת-קיימה לאורך זמן, ואתן דוגמאות מהקהילה הוותיקה במטח:

• מענה לצורך – הקהילה שהקמנו במטח בשנת 2017 נסובה על צורך מיידי: ליווי מקצועי, זמין ושיתופי להוראת ספרי הלימוד במקצוע הבית ספרי "תרבות יהודית-ישראלית". היה צורך מדויק שהניע אותנו לפתוח את קבוצת המורים, וזו הפכה לקהילה מקצועית לומדת. לעיתים הצורך משתנה לאורך זמן, ויש לזהות זאת בצמתים. בראשית מרץ 2020 השתנה הצורך, ועתה נדרשו למידה והוראה של תרבות יהודית-ישראלית מרחוק. כאשר זיהינו את הצורך מצאנו מענה מתאים, וההיענות והשיתוף היו גבוהים. ערוץ ליווי משמעותי היה קבוצת ווטסאפ בשילוב של מפגשים סינכרוניים.   

• שיתופיות – במשך הזמן, תוך כדי ההקשבה והשיתוף, נוצרו בין המורים קשר ושיח: שיחות אישיות, בירור צרכים, מפגשים, שיתוף בתכנים מותאמים ופרגון הדדי. המורים לוקחים חלק משמעותי במפגשים עצמם ומשתפים זה את זה בתכנים שפיתחו, לטובת הקהילה כולה. לדוגמה: מורה שמפתחת יחידת הערכה משתפת את שאר המורים, ומורים שמשתמשים ביחידה בכיתות שלהם נותנים לה משוב בקבוצה. דוגמה נוספת: מורים שיוצרים צוותי עבודה בעקבות מפגשי הקהילה.    

• יצירת תחושת שייכות – בקהילה יש דגש רב על הכלת דעות שונות או סותרות, על שיח סובלני, על חשיבה משותפת ועל שיתוף בידע. כל אחד ואחת מביאים את עצמם – ללא שיפוטיות. בסיס זה יוצר.
  
  תחושת שייכות לקהילה. אנחנו מקיימים מפגשים וירטואליים שמטרתם העיקרית היא לחזק את תחושת השייכות וליצור קשרים אישיים-מקצועיים. לדוגמה, במפגש שבו למדנו על ט"ו בשבט, ערכנו הרמת כוסית משותפת, אכלנו פירות ברוח סדר ט"ו בשבט ובירכנו. בכנס שקיימנו בחנוכה אפינו יחד פאי אגסים בהובלת מורה מהקהילה. בקבוצת הווטסאפ יש תגובות אישיות, ברכות ואיחולים לחגים ולמועדים וכן פניות אישיות לחברי הקבוצה. תחושת השייכות נוצרת במשך הזמן, בעיקר אם מובילי הקהילה מצליחים לבנות סביבה נעימה ומשתפת שלא יוצרת מבנים היררכיים בתוכה:
  

שאלה של זהות – רכיב משמעותי המבנה את תחושות השייכות והשותפות הוא המענה לשאלה: איזה רכיב בזהות האישית והמקצועית שלי יכול לבוא לידי ביטוי בקהילה? כדי לעורר שאלה זו עלינו להבין כיצד החינוך או המקצוע פוגשים את המורים כאנשים, פונים אל תפיסותיהם כבני אדם. רכיבי התוכן וההקשרים האקטואליים שאנחנו שולחים בקהילה, נשזרים זה בזה ויוצרים רשת המחברת בין הזהות האישית לבין הקהילה כולה. ראו לדוגמה את דבריה של אחת מחברות הקהילה:


שיח רפלקטיבי – יצירת תהליך מתמשך של שיח בין חברי הקהילה, שמזמן חשיבה על השאלות ועל התכנים העולים, גם בנוגע לעצמם ולאופן שבו הם מלמדים או משתמשים בתכנים בכיתה במרחב הבית ספרי. ההרהור עשוי ליצור ערעור על תפיסות מקובלות ואף מקובעות, ולשנות את נקודת המבט באמצעות השיתוף והשיח.

עשו זאת בעצמכם – ארבעה צעדים ראשונים לבניית קהילה חינוכית וירטואלית:
1. מטרה משותפת והקשר מסוים – הקהילה מקדמת נושא מסוים ומוגדר ועוסקת בו. לדוגמה: הקהילה היא קהילת מורים להוראת תרבות יהודית-ישראלית לכיתות חט"ב, ומטרתה לשכלל ולפתח את הלמידה וההוראה בכיתות בהוראת המקצוע, בעקבות שיח והתייעצות בין חברי הקהילה. הנושא יכול להיות רחב, אך יש להגדיר אותו כך מראש. חשוב לשמור על המיקוד ולגרום לחברי הקהילה להיות ממוקדים במטרת הקבוצה. במקרה של סטייה, על מוביל או מובילת הקבוצה להסדיר את הפעילות בקהילה בפנייה אישית מכבדת.    
         
2. הגדרות וכללים – מה היא הקהילה? איך הקהילה פועלת ומתי? קהילות וירטואליות אינן כפופות למיקום גאוגרפי, ותיאורטית גם גודל הקבוצה אינו מוגבל. רוחב האפשרויות מקנה יתרונות רבים, אך גם מחייב אותנו להגדיר את הגבולות ואת האופי:

• מי הם חברי הקהילה – מי יכול להצטרף ומי לא (מורים או מחנכים, יסודי או חט"ב, תחומי דעת מסוימים)?

• איך מצטרפים לקהילה? מה הם כללי הקהילה ומה קורה במקרה של הפרת הכללים?

• מה הם הזמנים המוגדרים לפעילות (בהתאמה לערוצי התקשורת)?

• מה הם ערוצי התקשורת (קבוצת ווטסאפ, קבוצת פייסבוק)? מתי ובאיזו תדירות משתמשים בכל ערוץ? באיזו מידה לשלב העשרות, כגון וובינרים?

• מה היא התוכנית באופן כללי, ומה הם מסגרת הפעילות, התכנים והכללים של העבודה המשותפת בין חברי הקהילה?

כללים מוגדרים אלה בונים יחסי אמון ומעצבים נורמות של קבלה ושיתוף.

3. פעילות תהליכית רציפה ומובנית – כדי לקיים את הקהילה יש לשמור על פעילות רציפה שלה בערוצים השונים, וכדאי לחשוב על יצירת מוצרים קבועים לחברי הקהילה. לדוגמה, בקהילת המורים לתרבות יהודית-ישראלית (ווטסאפ + פייסבוק) יצרנו קובץ אודיו של 3–4 דקות, שנשלח פעם בשבוע ביום קבוע בשעה 7:30 בבוקר ונקרא "מונח על הבוקר". כדאי ליצור הפסקות ולשאול את הקהילה על צרכיה או להעביר משוב על התכנים שנשלחים, כדי לעורר מעורבות ושיתוף מצד חברי הקהילה. מדי פעם כדאי ליצור התאמות מחודשות כדי לשמור על רוח חדשנית ועל עניין בקרב חברי הקהילה. העבודה על שימור הקהילה חשובה לאין ערוך, אחרת הקהילה עלולה לדעוך ולהיעלם.

4. ניהול הקהילה וזיהוי מורים ומורות מובילים – קהילות וירטואליות זקוקות להנחיה ולהובלה. במקביל ליצירת התוכנית ולניהולה, חשוב לזהות חברים בולטים בפעילותם בקהילה ולאפשר להם להוביל ולהוות גרעין מרכזי, וכמו כן להשמיע קולות נוספים מבין חברי הקהילה.

כאשר נוצרת מסגרת של פעילות רציפה לקהילה, הקהילה מפתחת דינמיקה משל עצמה. הקהילה מתייצבת ונוצרת תחושה של בית ושייכות. אפשר להרגיש את הערך הממשי שיש בקהילת מורים או מחנכים. עבור המורים, המעשה החינוכי והשליחות החינוכית הם חלק מהזהות האישית. קהילות וירטואליות חינוכיות מטפלות בשחיקה הטבעית של המורים, ומאפשרות להתעלות מעל לאתגרים היום-יומיים בהוראה ולחשוב על ההוראה ועל המשמעות שלה לטווח הרחוק. הקהילה תורמת להעצמה משותפת של חבריה ולתחושה של התחדשות בהוראת המקצוע, ומעודדת חשיבה מחודשת על המתרחש בין כותלי הכיתה או בין חדרי הזום – תנועה של התחדשות התורמת לעבודת המורה.