ק.מ.ה - המרכז לקהילה, מנהיגות והשראה

נירית קורן-לורנס, שדמות – מכללת אורנים
שרון טופר-אמיתי, החברה למתנסים

התנדבות היא היפוכה של האדישות; היא דוגלת במעורבות בחברה מתוך בחירה. היא קשר וקהילה. התנדבות פירושה להשפיע ,להוביל שינוי ולעצב את צורת החברה שבה אנו רוצים לחיות. כוחה של ההתנדבות הוא שהקים מדינות ותנועות חברתיות, הצית מהפיכות, לחם במלחמות, בממשלות, בעוולות ובשריפות (נידל-שמעוני 2007).
חקר ההתנדבות כתופעה חברתית ותרבותית החל כבר בשנות ה 50. אז התמקדו המחקרים בזיהוי המוטיבציות העיקריות לאנשים לצאת מהבית ולהתנדב (גדרון 1977). בהמשך, נכתב רבות על מהות הפעולה ההתנדבותית  - מה מגדיר אותה ומה תרומתה (Cnaan 1996; Rochester 2006; Musick 2007; ) – ובשני העשורים האחרונים נחקר רבות תחום ההשפעה של הפעולה ההתנדבותית על המתנדב עצמו ועל החברה שבה הוא פועל (Wilson 2000; Rochester 2006 ; נידל-שמעוני 2007). בשנים האחרונות ניתן לראות שינוי גם בגישה העקרונית לתחום ההתנדבות, ולהתפתחות 'ההתנדבות החדשה', לעומת 'ההתנדבות הקלאסית'.

מהי התנדבות
ההתנדבות היא תופעה מורכבת ורב מימדית, שגבולותיה, ולכן גם הגדרתה, אינם ברורים. ניתן למצוא הסכמה רחבה למדי לגבי מה בטוח נחשב או בטוח לא נחשב התנדבות.  אך בתוך המדדים השונים של ההתנדבות, ההכרעה האם פעולה היא כן או לא התנדבותית אינה ברורה, והיא תלויה באופן בו תרבות או יחידים מפרשים או מודדים מדדים אלה (Rochester 2006).
ההגדרות ל"מהי התנדבות", "מהי פעולה התנדבותית" או "מי נחשב מתנדב" הן רבות, ומשתנות מסיבות שונות: התפתחות לאורך זמן, שונות בין תרבויות, בין מדינות, בין ממשלים, בין מקומות, בין אנשים, בין ארגונים ועוד.
אך כאמור, רובם המוחלט של החוקרים, קובעי המדיניות, אנשי המקצוע והמתנדבים עצמם מסכימים עם המאפיינים או המרכיבים הבסיסיים של ההתנדבות (Voluntarism, Volunteering). זו מוגדרת לרוב דרך המאפיינים של הפעולה, כאשר מספר המאפיינים משתנה בין ההגדרות.
כבר בשנות ה 70 הוגדרה העבודה ההתנדבותית ככזו המורכבת משני מאפיינים - נעשית ללא תשלום ומתוך בחירה חופשית (גדרון 1977; Wilson 2000), ובהמשך נוסף לה עוד מאפיין מרכזי, והוא העובדה כי הפעולה מביאה תועלת לצד שלישי (Cnaan 1996; Rochester 2006; Musick 2007; ). Cnaan ושות' (1996) הוסיפו מאפיין נוסף, רביעי, והוא מבנה ארגוני מסודר.
מחקר שנעשה לאחרונה בשוודיה זיהה כבר חמישה מאפיינים או מרכיבים כמענה לשאלה "מה נחשב התנדבות". אלה כוללים שלושה מאפיינים שכבר נזכרו לעיל: אי תשלום; לטובתם או תועלתם של אחרים; ובחירה חפשית. שני מאפיינים נוספים שנוספו להגדרה הם: מעורבות (engagement) של היחיד בחברה בה הוא חי; ועשייה במרחב הקהילתי (von essesn 2016).
בהמשך להגדרה זו, ובהקשר של מעורבות ואחריות חברתית מעניינת וחשובה ההגדרה של Ellis & Noyes (2005), הקובעת כי התנדבות היא הבחירה לנקוט פעולה שהיא מעבר להתחייבויות הבסיסיות של האדם, בעקבות הכרה בצורך ומתוך גישה של אחריות חברתית ובלי עניין ברווח כספי.

המניעים להתנדבות
אלה התחלקו למניעים בעלי אוריינטציה לזולת (זולתנות=אלטרואיזם) ומניעים בעלי אוריינטציה עצמית (גדרון 1977). בהקשר זה, אלטרואיזם מוגדר ככל פעולה מודעת וחופשית שמיועדת להטיב עם אחרים ללא ציפייה לתגמול (Musick & Wilson 2008; ). בהמשך הורחבו התיאוריות המסבירות את המעשה ההתנדבותי בתכונות של היחיד (האוריינטציה העצמית), והן ניתנות לחלוקה בין אלה המדגישות מניעים או הבנה עצמית לבין אלה המדגישות פעולה רציונלית וניתוח עלות-תועלת. תיאוריות אחרות מבקשות להשלים את מכלול התכונות של היחיד עם הבנת תרומתם ותפקידם של גורמים נוספים כגון משאבים חברתיים (בעיקר קשרים חברתיים ופעילות ארגונית) להסברת המעשה ההתנדבותי (Wilson 2000).
ניתן לומר כי בעבר היה זה לרוב הזמן הפנוי שהניע אנשים לעסוק בהתנדבות. היום המניע הוא לרוב בשל רצון לעשות משהו שיספק חוויות או תמורה כשלהי.

התועלות של ההתנדבות
אם בעבר הודגשה בעיקר ההשפעה המיידית של הפעולה ההתנדבותית, בין אם כשירות הניתן ללא תשלום או כאמצעי לקידום סדר חברתי חדש (Rochester 2006), הרי שניתן לראות בשני העשורים האחרונים התתפתחות של המחקר בסוגיית ההשפעה הרחבה של פעולת ההתנדבות, בין אם על מושא הפעולה, בין אם על עושה הפעולה ובין אם על החברה כולה.
מתוך ההבנה כי ההתנדבות מביאה תועלת לא רק למוטב של הפעולה אלא גם למתנדב עצמו, נעשו מחקרים שביקשו לבדוק את השפעת המעשה ההתנדבותי על המתנדב. אלה הראו כי לפעולה ההתנדבותית היתה השפעה חיובית על שביעות רצון מהחיים, הערכה עצמית, התפתחות ותחושת מסוגלות עצמית, בריאות, הישגים לימודיים ומקצועיים, יכולת תפקודית ורמת מוסריות. בקרב בני נוער, הראו מחקרים כי התנדבות מורידה את הסבירות להתנהגות בעייתית כגון שימוש בסמים או היעדרות מביה"ס (Wilson 2000; Rochester 2006; נידל-שמעוני 2007).
בהמשך נמצא כי ההתנדבות היא הדרך שבה אנשים משיגים שליטה על חייהם, ומוסיפים ערך לחייהם ולחיי אלה הקשורים אליהם (בר 2015; נידל-שמעוני 2007). זאת ועוד, הפעולה ההתנדבותית היא כזו היכולה לקדם הכלה חברתית ומענה לצרכים חברתיים (Rochester 2006), ויש לה חשיבות רבה בבניית חברה חזקה ובעידוד פעלות אזרחית בריאה המאופיינת בערכים של סולידריות, הדדיות, אמון ושייכות (נידל-שמעוני 2007; בר 2015).
ניתן לראות, אם כן, כי להתנדבות יש השפעה וחשיבות גם בהיבט החברתי הרחב: ההתנדבות היא הביטוי הבסיסי של יחסים בין בני אדם, ומבטאת את הצורך להשתתף בחיי החברות בהן הם חיים ולחוש כי יש להם ערך בעיני אחרים. ההתנדבות היא מאגר של מיומנויות, אנרגיה וידע מקומי היכולים לסייע לממשלות לקדם באופן יותר ממוקד, יעיל, שקוף ומערב תכניות ומדיניות ציבורית. ההתנדבות נתפסת כאמצעי להתמודד עם הדרה חברתית (Rochester 2006).

התפתחות הגישה להתנדבות
מחקרים ראשונים שעסקו בתחום ההתנדבות, החל משנות ה 50 של המאה הקודמת, זיהו וכתבו רק על התנדבות פורמלית, כזו שהתרחשה בתחומי מוסד או ארגון (גדרון 1977; Williams 2008). אין המשמעות כי לא היתה התנדבות אחרת, אך ייתכן כי לא הוגדרה ככזו, וגם אם הוגדרה, לא נחקרה (Rochester 2006; Williams 2008). היום מוגדרת גישה זו כ"גישת המגזר השלישי" שבה נעשה מתן עזרה לאחרים באמצעות קבוצות, מועדונים או ארגונים, המביאה תועלת לאחר או לסביבה ( Williams 2008). זוהי התארגנות פורמלית ומאורגנת של פעילות התנדבותית, והיא מזוהה כ'התנדבות הקלאסית', זו שנעשית לרוב בקבוצות, בתדירות קבועה, לאורך זמן ועם נאמנות גבוהה והזדהות של המתנדב עם הארגון במסגרתו פועל (Rochester 2006;).
עם הזמן, והשינויים החברתיים, התרבותיים והטכנולוגים של העשורים האחרונים, התפתחה והתרחבה יותר ויותר ההתנדבות האישית, הבלתי פורמלית, הנקראת גם 'גישת המגזר הרביעי', המוגדרת כמתן עזרה של יחיד, ללא קבלת תשלום חזרה, למישהו אחר שאינו קרוב משפחה (אחד על אחד) (Williams 2008). התנדבות זו ניתנת גם לזיהוי כה'התנדבות החדשה', שבה ליחיד יש מקום מרכזי בהחלטה על אופן, תדירות, משך ומהות ההתנדבות, והיא לרוב קצרת טווח, אקראית או מזדמנת, עם מגוון רב של אופני פעולה של המתנדב (Rochester 2006).
היום ניתן למצוא שתי גישות אלה פועלות זו לצד זו, ויש אף הטוענים כי הן משלימות זו את זו וחשוב לפתח את שתיהן במקביל (Williams 2008).
בהמשך לכך, מרחיבים היום חוקרים ואנשי מקצוע את תחום ההתנדבות והמעורבות החברתית, כך שהוא כולל גם מושגים ופעולות כגון אקטיביזם חברתי (; Rochester 2006; Musick & Wilson 2008 נידל-שמעוני 2007); מעורבות פוליטית והשתתפות אזרחית (Rochester 2006); פעילות פנאי רציני (Rochester 2006; (Jaumot-Pascual et. Al. 2016 ); עזרה הדדית (Rochester 2006) ועוד.

מי עושה ומה עושים?
כאמור, המילה התנדבות סובלת מקונוטציה מאוד מסויימת, לא מאוד חיובית או מושכת. האסוציאציות העולות למשמע מילה זו קשורות לרוב באנשים מבוגרים, המתנדבים רק כי ש להם זמן פנוי בשפע. כלומר, למילה התנדבות יש בעית תדמית, שמקורה באופן בו נעשתה ההתנשבות בעבר, ובהתפתחויות חברתיות, טכנולוגיות, תרבותיות ואחרות המתרחשות בקצב המשתנה ממקום למקום.
לאור ההגדרה של המושג התנדבות ופעולה התנדבותית ולצד ההתפתחויות בתחום שתוארו לעיל, ניתן למצוא מילים נוספות המתארות את אותן פעולות העונות להגדרה של התנדבות ומתאימות לתיאור תחום ההתנדבות. למשל: 'מעורבות קהילתית', 'פעילות קהילתית', 'חברוּת בארגון', 'שותפות בהנהלה', שירות 'שירות ללא תשלום (PRO BONO), 'סוכן שינוי חברתי, 'אקטיביזם', 'מחויבות אישית', 'חסד' ,'תיקון עולם' ,'השתתפות אזרחית ,' 'התארגנות קהילתית' ,'מעורבות אזרחית', 'החברה האזרחית (נידל-שמעוני 2007).
על פי מושגים ומילים אלה, ניתן להבין כי ישנו מכלול פעולות המוגדרות כפעולות התנדבותיות. כולן חשובות, ומאפשרות את אותן תועלות חשובת ליחיד, לקהילה ולחברה כולה.
את הפעולות השונות ניתן לאפיין הן על פני רצפים שונים המגדירים את גבולות הפעולה ההתנדבותית, והן כטיפולוגיה מאפשרת להתבונן על חלוקה ומיון של ההזדמנויות או מסגרות ההתנדבות, כמו גם על המתנדבים עצמם.
חשיבות זיהוי הטווחים השונים של גבולות התהנדבות כמו גם של הטיפולוגיה היא לאפשר לכלול את כל מגוון, מנעד וסוגי הפעולות ההתנדבותיות, כמו גם כל סוגי האנשים העוסקים בכך. כמו כן יש לכך חשיבות כיוון שמסייעת לבסס את הטענה כי תחום ההתנדבות הוא הטרוגני מאוד, ומאפשרת לזהות את המאפיינים השונים של סוגי התנדבויות שונים והאופן בו ניתן לפעול בהם.

גבולות
פורמלי (במסגרת ארגון) – פורמלי למחצה (השתתפות בפעילות פוליטית מאורגנת אך בחירה אישית/אקטיביזם) - בלתי פורמלי (יחיד עושה פעולה נקודתית, אישית ולא ממוסדת)
בחירה חופשית – אילוץ, כלומר פעולה התנדבותית שאינה נעשית מבחירה (מחויבות אישית, התמחות, סטודנטים, התנדבות במסגרת מקום העבודה)
ללא תמורה כספית – קבלת תמורה חמרית כזו או אחרת (מתנות בחגים, מתנות ימי הולדת, כרטיסים להופעות, קופונים וכד')
טווח השפעה: נקודתי, בהווה – טווח השפעה רחב, מתמשך,
מרחב פעולה: נקודתי – קהילתי – לאומי - עולמי
מוטב הפעולה: יחיד –קבוצה –קהילה –חברה/סביבה כולה
אופן פעולה: יחיד – קבוצה - ארגון

סוגים של מסגרות התנדבות

• ארגונים פילנתרופיים ונותני שירותים לאחרים

• ארגונים לתועלת אישית/הדדית, מכוונת לתועלת היחיד

• מעורבות אזרחית (פוליטיקה, מערכות קהילתיות של קבלת החלטות או מנהיגות מקומית)

• התארגנות למציאת פיתרון לבעיה משותפת שאינה אישית (למשל: סביבתית, חינוכית, חברתית)

סוגי מתנדבים
מתנדב ארוך טווח (לרוב דרך ארגון, תדירות קבועה, מתמשכת, ע"פ צרכי הארגון) – מתנדב קצר טווח (לרוב מזדמן, נקודתי, זמני, ע"פ יכולות ודרישות המתנדב)

אפשרות נוספת למיון
המתנדב / הפעולה ההתנדבותית / מושא הפעולה

ההתנדבות וזיקתה לאיתנות קהילתית
הצורך בקהילה הוא צורך אנושי אוניברסלי שמתבטא, למשל, ביכולת או האפשרות להיות שייכים למשהו גדול יותר, המאפשר עוגן של הזדהות. בנוסף, נותנת הקהילה תחושת ביטחון בסביבה של אי וודאות גוברת ומאפשרת ליחיד להשפיע על איכות החיים שלו בתחומי חינוך, אורח החיים, הקצאת משאבים ועוד (גונן 2009; בן יוסף 2014;Woodcraft et.al 2012 ).
איתנות קהילתית הוגדרה כמידה שבה משאבים ותהליכים בתוך הקהילה מקיימים ומעשירים את השלומות האישית והקבוצתית באופן שיהיה תואם לעקרונות של שוויוניות, הכללה, השתתפות, ביטחון עצמי ואחריות חברתית. ניתן לומר כי איתנותה של הקהילה עולה כשנצפית עליה בחוויית הרווחה האישית והקהילתית, כאשר השיפור הזה הינו יציב, ואינו מיטיב עם קבוצות מסוימות על חשבון קבוצות אחרות; מתייחס לכלל הצרכים הבסיסיים ומבוסס על ההשתתפות של אנשים בתהליכי קבלת ההחלטות והביצוע, מבליט תלות הדדית, אמון ואחריות הדדית שמבוססים על שילוב של מסוגלות ואחריות חברתית. (Black & Hughes, 2001).
תחושות של משמעותיות ושייכות הן מרכיבים חשובים בקהילתיות (Sense of Community), שהיא התכונה של הקהילה. הקהילתיות, לתפיסתנו, מהווה חלק מתחושות השלומות של היחיד ושל הקבוצות בקהילה. לתחושת שלומות זו שואפים להגיע כל מי שפועל בזירה הקהילתית ובכלל.
משמעותיות היא התחושה שבה ישנה הכרה בייחודיות של הפרט, אותן תכונות המבחינות את היחיד מאחרים ובזכותן הוא נתפס כתורם וכבעל ערך לזולתו וסביבתו.
השייכות היא אותה תחושת בעלות של יחידים וקבוצות במרחב הקהילתי. היא נוצרת ומתחזקת ככל שעולה תחושת המשמעותיות של היחיד. והיא המניעה אותו בהמשך לעשייה, מעורבות ופעולה במרחב הציבורי-קהילתי (שדמי-וורטמן 2009).
ההתנדבות והמעורבות החברתית הן תחומי פעולה חשובים ומרכזיים ליישום וקידום האיתנות הקהילתית, הן כאמצעי והן כמטרה.

ההתנדבות כאמצעי לחיזוק איתנות קהילתית והעלאת רמת הקהילתיות:

• פעולת ההתנדבות מאפשרת ליחיד, מעבר לדברים שצויינו לעיל, להרגיש משמעותי, שכן מושא הפעולה הוא תמיד מישהו או משהו אחר. זאת ועוד, באמצעות הפעולה הוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו, חוזקותיו, אמונותיו ואישיותו האותנטית (von Essesn 2016).

• מסגרות התנדבות מפגישות בין אנשים ולכן הן אמצעי חשוב לייצור וחיזוק הון חברתי Williams,2008)). ההון החברתי הוא אחד המאפיינים המרכזיים של החוסן הקהילתי. ההון החברתי, המוגדר כמכלול הקשרים החברתיים (הרשתות) של תושבים, ארגונים ומערכות בקהילה (שדמי-וורטמן 2009), מקיים ומחזק את הקהילה בהיותו מפעיל את המכלול המעגלי של אמון, הדדיות, נורמות חברתיות והערכה הדדית ובהיותו קשור לפעילות משותפת (Rogers & Jarema, 2015);

• פעולות התנדבות ומעורבות חברתית היא אחת הדרכים בהן תושבים יכולים להשפיע על המרחב בו הם חיים, לקחת עליו אחריות ולעצב אותו כרצונם. יכולת השפעה זו היא אחד המאפיינים והתפקידים החשובים של קהילה מיטבית (בר 2015; נידל-שמעוני 2007; בן יוסף 2014; שדמי-וורטמן 2009;Placemaking 2016).

• ההתנדבות זוהתה כזו היכולה לקדם הכלה חברתית ומענה לצרכים חברתיים (Rochester 2006), כלומר יכולה לקרב קבוצות מודרות או לחבר בין קבוצות המנותקות זו מזו.

ההתנדבות כמטרה, כמרכיב מרכזי בקהילה איתנה:
עמותות של החברה האזרחית, לצד היותן פתרון לבעיות או מענה לצרכים חברתיים שונים, הן בעלות חשיבות בהיותן כלי לבנית קהילות, אימוץ ערכים של אכפתיות ודאגה, וכן הקניית הרגלים של התנהגות מוסרית ואזרחות טובה. כלומר, חשיבותם של המתנדבים במעורבות בארגונים אינה רק לשם מתן מענה לצורך של הארגונים או של המתנדבים, אלא גם לחברה עצמה ולבנייתה. פעילות בארגונים אלה מעודדת ומקדמת התנהגות אזרחית מוסרית המביאה לחברה ולפרטים בריאים יותר. התנדבות בארגונים מספקת הזדמנות לאנשים להיות אזרחים פעילים, עם התנהגות אזרחית מוסרית כגון: נדיבות, עזרה הדדית, הקרבה עצמית, חמלה, איפוק, אחריות ואף מכשירה אותם למנהיגות חברתית. לכן, זה אינטרס של כולנו לעודד התנדבות (נידל-שמעוני 2007).
מתוך ההבנה כי ההתנדבות היא חלק מאופן ההפעלה של המרחב הקהילתי והחברה האזרחית, והאמצעי הוא השתתפות קהילתית (Williams,2008; Rochester 2006), ברורה המסקנה כי תחום ההתנדבות והמעורבות החברתית חייב להיות חלק בלתי נפרד מפעולות המרכזים הקהילתיים - הן כחלק מהותי מהגשמת החזון, הן כאופן ההפעלה והן כמרכיב ארגוני פנימי.
המרכזים הקהילתיים הם צורת התארגנות מרכזית לקידום ויישום פעילות קהילתית בישראל, אשר זוהתה אף כגורם תווך מרכזי בחברה הישראלית, בשל יכולתם לתאם בין ארגונים ובין שחקנים שונים במרחב הקהילתי (אגוזי ושות' 2016). חשיבותו של ארגון כזה היא בהיותו תשתית מקצועית של השירותים החברתיים בקהילה המקומית – שכונה, יישוב וכל מרחב חיים אחר. חשיבותו היא ביכולת לתת מענה מיטבי וארוך טווח לעקרונות המייצרים קהילה חזקה. לצידם של עובדים מקצועיים, אשר מטרתם המוצהרת היא קידום ההיבטים החברתיים והקהילתיים של התושבים במקום, יש חלק חשוב ומרכזי לא פחות למתנדבים - אזרחים הפועלים ללא תמורה כספית - הפועלים איתם ולצידם. האחד לא יכול ללא האחר, ושניהם נחוצים לקידום חברה חסונה וטובה יותר (נידל-שמעוני 2007).
בחברה הישראלית ישנם ארגונים ומסגרות התנדבות רבות ומגוונות, אשר רובן רואות במתנדב ובהתנדבות אמצעי לקידום יחידים, קבוצות או מטרות מסוימות. נידל – שמעוני (2007) מציינת כי חלק מן הצורות המסורתיות של מעורבות בארגונים המבוססים על התנדבות (בתי"כ, מסגדים, תנועות נוער, שכונות שהן כמו משפחות, איגודים מקצועיים וכד') הלכה ודעכה בעשורים האחרונים, בארה"ב כמו גם בישראל. היא מעריכה כי ייתכן שעמותות, המאחדות אנשים סביב רעיון, מטרה, אידאולוגיה או גאוגרפיה משותפת, יכולים להחליף את הארגונים המסורתיים כדרכים חדשות לחבר את הקהילה (נידל-שמעוני 2007).
לאור אבחנה זו ואחרות המדגישות את התפתחות והשינויים בהמהות ובעשייה ההתנדבותית (Williams,2008; Rochester 2006; Wilson 2000), יש חשיבות רבה לגוף ציבורי (אגף ברשות מקומית; מרכז קהילתי; ארגון חברתי), אשר שם לו למטרה את הקהילה עצמה, על שלל תושביה, מרכיביה, אתגריה וצרכיה. מחד, יכולים אלה לייצר או לחזק מסגרות המאפשרות התנדבות ומעורבות חברתית מסוגים שונים, אשר ייתנו מענה למגוון אנשים, אתגרים חברתיים וצרכים מקומיים. מאידך, מיקומם כארגון מקצועי בתוך הקהילה, השכונה או היישוב מאפשר לו לראות את התמונה הרחבה ביותר של הקהילה, ולחבר בין ארגונים אחרים ובין תושבים, כמו גם לייצר שותפויות במידת האפשר והצורך (אשר גם הן כלי להגברת קהילתיות).
 
מראי מקום
1.    בן יוסף, ש. 2014. קהילות עירוניות - תרומתן של קהילות עירוניות לאורח חיים מקיים. חוות דעת מומחה במסגרת פרויקט קיימות עירונית. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.
2.    בר, ר. (2015). בין תיאוריה לפרקטיקה: מיזם ההתנדבות הבין-מגזרי לקידום התנדבות והשתתפות חברתית בראי תפיסת הקולקטיב. עט השדה 15, ע"ע 98-109
3.    גדרון, ב. (1997). דפוסי תרומה והתנדבות של הציבור בישראל: ממצאי ביניים, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, המרכז הישראלי לחקר ארגונים ללא כונות רוח, פילנתרופיה והתנדבות *
4.    גונן, א.  (2010). מנהיגות ליצירת הון חברתי ובינוי קהילה. בתוך: שדמות – מרכז למנהיגות בקהילה. לשם שינוי ביחד. תל אביב: השירות לעבודה קהילתית.
5.    נידל-שמעוני, ב. (2007). עידוד מעורבות והתנדבות של אזרחים מדריך לניהול מתנדבים בעמותות המגזר השלישי ובמסגרות התנדבות בישראל. ירושלים: החברה למתנ"סים, מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ
6.    שדמי-וורטמן, ש. 2010. תהליך בינוי קהילה: תיאור, עקרונות ודרכי פעולה. בתוך: שדמות – מרכז למנהיגות בקהילה. לשם שינוי ביחד. תל אביב: השירות לעבודה קהילתית.