תכנית מיכאל

מקום – בבית הורי המרואיין 

שפה - עברית ואמהרית 

ע' נולד בגונדר בכפר מצ'ה ב-2.9.1963. כבר מגיל 5 יצא עם אחיו לרעות צאן ומגיל 7 כבר היה אחראי על רפת קטנה. במקביל היה מסייע לאביו בחקלאות. כמו כן בשנים אלו סבו של ע' לימד אותו קרוא וכתוב באמהרית על מנת להכינו לבית הספר. כשהיה קרוב לגיל 10 הוריו שלחו אותו ללמוד בבית הספר. במהלך שנות לימודיו פעמיים הוקפץ כיתה ולכן סיים את 11 שנות הלימוד ב-9 שנים בלבד. לאחר שסיים, בגיל 19, הלך ללמד קרוא וכתוב בכפר אחר בגונדר כחלק מחובת לימודיו (חלק מהתנאי בבית הספר לקבלת בגרות הוא תרומה לקהילה). בכפר הזר, בו התגוררו נוצרים, היה צריך ע' לשנות את שמו כדי שלא ידעו שהוא יהודי. 

כשחזר לכפר ערכו לו טקס סיום לימודים ומסיבת אירוסין בינו לבין וו'. באותו הזמן התחיל ע' לחפש עבודה ובמקביל ביקש גם להתקבל לאוניברסיטה. מה שעמד למכשול הייתה הממשלה הקומוניסטית שבאותו זמן גייסה לצבא כל מי שסיים בגרות. כמצופה קיבל ע' זימון לגיוס מטעם המועצה המקומית, אך לפני שתפסו אותו ברח עם וו' לכפר גאינה שבדרך לסודן. משם ברחו לכפר תוכלאה שהיה בשליטה של המורדים בממשל. המטרה הייתה להתקדם לסודן כדי להמשיך משם לאמרה-קווה ומשם לגדריף, שם נמצאים צוותים המעלים באופן חשאי לישראל. לצורך כך שכרו מדריכים כדי שיובילו את הדרך, אך מכיוון שהממשלה התחילה לתקוף מהאוויר את כפרי המורדים כל התהליך נעצר והם מצאו את עצמם מתחבאים במערות ויערות על מנת לא להיפגע. אחרי מספר ימים המשיכו בדרכם, ביום היו ישנים ביערות ובלילה הולכים בצעדה רגלית לכיוון סודן. המדריכים אשר הובילו את הדרך הטעו אותם באופן מכוון במשך חודש שלם ומצאו סיבות להוציא מהם עוד ועוד כסף. לבסוף אחרי מכשולים ותלאות הצליחו להגיע לגבול סודן, שם עצרו את ע' חיילים ואחרי חקירה ממושכת שבה הם חשבו שהוא חייל שיחררו אותו בחזרה. חבריו שהיו עמו בדרכו וארוסתו (יש לציין שבאותו הזמן היה ע' בן 20 ואישתו לעתיד הייתה אז בת 12 וחצי בלבד) המתינו לו בגבול ומשם העמיסו אותם על משאיות לכיוון אמרה-קווה. בהגעתם נפגשו עם צוות מישראל, שעזרו להם בהקמת מחנה אוהלים, שם התגוררו כ-20 איש באוהל. כעבור מספר ימים הגיעו עוד הרבה אנשים ואז התחילו בבניית מגורי קבע לשם הועברו גם ע', ארוסתו וחבריו. התנאים במחנה היו קשים, רמת התחלואה הייתה גבוהה, וגם ע' חלה. בלילות היו מגיעים צוותים ישראליים שהיו לוקחים קבוצות לגאדריף על מנת לרכזם ולהעלותם לארץ ישראל. מכיוון שהיה חולה ולא ידע מה יעלה בגורלו, אמר ע' לאישתו ולחבריו שיעלו לפני שגם הם יידבקו באחת המחלות, זאת היתה אחת הדילמות הקשות בחייו באותה תקופה. 

אחרי שלושה שבועות קיבל ע' הודעה על הגעתם לארץ ושבוע לאחר מכן, כשכבר הבריא, עבר גם הוא את המסע לגאדריף, שם חבר להוריו. אחר מספר ימים ששהו שם, הסודנים גילו אודות המבצע, אספו וריכזו את כל היהודים ואמרו להם שלמחרת בבוקר הם עוזבים את גאדריף וחוזרים להודכילו שבאתיופיה. אבל באותו ערב היה כבר מבצע נוסף - אימו ואחותו הועלו למשאית אחת, הוא ושאר משפחתו למשאית אחרת שלמעשה לא הגיעה ליעדה מכיוון שקרסה מעומס יתר. כל נוסעי המשאית השניה חזרו לגאדריף ולמחרת בבוקר הועלו למשאיות על ידי החיילים הסודנים להודכילו, שם היו בעוצר שנמשך 3 חודשים, לא היה יוצא ולא נכנס. באחד הימים אחד הנוצרים התעמת עם חיל סודני בגלל בחורה. אותו נוצרי חטף לסודני את הנשק, הכה אותו וברח עם כמה מחבריו. משנודע לסודנים על המעשה הגיעו למקום האירוע והתחילו לירות לעבר האוכלוסייה שהייתה שם ולאיים עליהם. בנוסף לקחו את האנשים במחנה לוואדי ורצו להורגם. כל האנשים היו בלחץ היסטרי, צעקו, והתחילו להתווכח אחד עם השני. האחראי על הצלב האדום התקשר לממשל ואז הוחלט להוציא הנחיה שכל מי שרוצה יכול לצאת לאן שהוא רוצה, אם זה להגר או להישאר ולצאת לעבוד ולהתפרנס. ע' השכיר משאית לעבודתו כביכול ולקח איתו את אביו, 4 אחיותיו ואחיו לגאדריף משם הם עלו בעוד מבצע. ע' חזר להודיכילו להביא את אחיו ששהה במעצר ואת גיסתו, אך מכיוון שחל באותו זמן הרמדאן, חגם של המוסלמים, לא הצליח להשיג משאית והמתין מספר ימים. משהסתיים החג ע' השכיר משאית שוב ונסע לגאדריף עם אחיו וגיסתו, שם כבר חיכה לו הדרכון שנקרא 'תייסרי', אך המבצע הופסק זמנית מכיוון שבישראל תיכננו מבצע גדול ונרחב, הוא "מבצע משה". ע' לא ידע והמתין כמעט שנה בסודן עד שעלה ב-15.12.1984. כשהגיע ארצה נפגש עם משפחתו במרכז קליטה בצפת וניסה גם לאתר את אישתו. בחצי השנה הראשונה בארץ היה בין האולפן להפגנות בנושא יהדותם של עולי אתיופיה וגיורם. ע' הצליח לאתר את אשתו וחשב שחלומו התגשם, אך מפני שלאשתו טרם מלאו 18 שנים לא הרשו לו להיות עמה, הוא היה צריך להמתין עד שתסיים את לימודיה וימלאו לה שמונה עשרה שנה. 

ע' התגייס לצבא ושירת מספר חודשים במסלול הנקרא 'מגן ציון', בו התבצעה הכשרה לעולים. משם חלקם המשיכו בצבא (הדרכה וקבע) וחלקם סיימו והמשיכו בשגרת חייהם (עד לפני שנה, כשיצא החוק שמי שמלאו לו 40 לא יעשה מילואים, ע' מילא את חובתו כאזרח למדינה ועשה מילואים). ע' נרשם לטכניון, עבר מיונים והתחיל ללמוד. כעבור שלושה חודשים ראה שהשפה מקשה עליו והחליט לעבור למכללת באר שבע, שם נערכה מכינה לעולים. הוא סיים שם עם דיפלומה בהנדסת חשמל. היום ע' נשוי לוו' באושר ועם שלושה ילדים (15, 13, 8). הם חיים במגדל העמק וע' עובד במפעל הייטק שמייצר מכונות לרפואה ונמצא ביקנעם. 

בהקשר להגדרת זהותו טוען ע' שעם כל האמירות שנאמרות על העולים מאתיופיה הוא מרגיש יהודי טהור ושחור. הוא גאה להיות ככה ומגדיר עצמו ישראלי לכל דבר, למרות שנתקל מידי פעם באמירות גנאי. תודה לאל לא קרה לו כלום מזה. 

לסיכום, הראיון עם ע' היה מרגש מאוד. נדהמתי לגלות את מה שלא ידעתי עליו ועל חלק ממשפחתו. ע' הוא הדמות המרכזית במשפחה, "האח הגדול" שדואג לכלל. נראה שלא סתם קיבל את שמו. אחד האירועים שהשפיעו עליו במהלך חייו היה כשהגיע לארץ וחיפש את אשתו רבות ולאחר שמצא אותה לא אישרו לו להיות איתה, אפילו שטען שהוא נשוי לה ושהוריה יודעים מכך. ע' המתין עד שימלאו לה שמונה עשר ושתסיים את לימודיה. מהראיון נראה גם שע' מעריך ומוקיר את מדינת ישראל על פועלה למען העלאתם של יהודי אתיופיה לישראל.