ק.מ.ה - המרכז לקהילה, מנהיגות והשראה

​מראיין: עופר ברקן

בסרט 'אגדה אורבנית' מתאר ח"כ ניצן הורוביץ מהי עיר טובה. הורוביץ טוען שלא רק שאפשר לייצר קהילה בעיר, אלא שאנחנו חייבים לייצר אותה. לדבריו, יש כיום יותר ויותר ערים שמייצרות סביבת חיים קהילתית ואקולוגית, הכוללת מקומות מפגש, דרכי תקשורת עם העירייה, מוביליות חברתית ועירוב שימושים במרכז העיר.
לרגל השקת תו התקן הקהילתי של מרכז ק.מ.ה במספר ערים, פגשנו את  בלה אלכסנדרוב, עד לאחרונה מנכ"לית ארגון 'ארץ עיר' לשיחה על עירוניות וקהילה. כיום בלה היא עמיתה במנדל, בית הספר למנהיגות חינוכית, חברה בקרן אובמה לקידום עירוניות ואף זכתה בפרס זוסמן לקידום מודלים חדשניים לעירוניות מיטבית. אך לפני כל זאת היא מגדירה את עצמה כבאר-שבעית 'אסלית'.

​בלה פתחה את השיחה בתיאור המתח בין עירוניות לקהילה: "אנשים אוהבים את הזרות ואת הריחוק בעיר, את זה שאתה מסתובב ברחוב ולא יודעים מי אתה. לצד זה אנשים אוהבים גם קהילתיות ואת זה הערים פספסו – היכולת לאפשר את הזרות, את הריבוי ואת החופש ובו זמנית לאפשר לאנשים להתארגן בקהילות ולחוות קהילתיות והשפעה. זהו המתח הטוב והבריא שהעיר מציעה. אפשר לעשות חוג זומבה ואפשר לעשות קהילת זומבה, שבה האנשים מחליטים איזו מוסיקה תהיה, איפה רוקדים, מתי יש הופעות, האם הם נפגשים בשעות הפנאי והאם הם פועלים לקידום הנושא. היום בחוגים לא עושים כלל סבב היכרות ואם אני רוצה להזמין מישהי לקפה אני לא יודעת אפילו איך קוראים לה. אבל אני חושבת שזה שינוי של תפיסה שמתחיל לקרות".

​

​ "אפשר לעשות חוג זומבה ואפשר לעשות קהילת זומבה, שבה האנשים מחליטים איזו מוסיקה תהיה, איפה רוקדים, מתי יש הופעות"

מה קורה כשתושבים באותה השכונה מדברים בכמה שפות – אמהרית, רוסית, ערבית ועברית, איך מייצרים קהילתיות רב-מגזרית?
"כשיש קהילתיות בשכונה פוגשים כל מיני אנשים מגוונים, כי עיר היא הטרוגנית ואין ועדות קבלה. בשכונה שבה אני מתגוררת יש דתיים, חילונים, ערבים, יהודים, חרדים. עכשיו בתקופת הקורונה מתפללים כל שבת פה למטה ואני מתעוררת יותר מוקדם בשבת. איך אני אמורה  להגיב לזה? אז כדי שאני אהיה סולידרית, ואני אגיד 'לא נורא שהם מעירים אותי קודם' – נדרש שיח. זה דורש תשתיות, ובסיס שהיום לא קיים. ודווקא יש דוגמאות יפות, כי חיפה לקחה את השוני הזה והפכה אותו ל'חג החגים'. היא לא רק העצימה כל קהילה, היא הפכה את זה לנכס תיירותי, לנכס כלכלי. אני חושבת שפה מפספסים בגדול, כי במקום פילוג אפשר להסתכל על זה כנכס. כלים של עבודה קהילתית יכולים לייצר את התשתיות להיכרות ולחשיבה הזאת".

​בשנים האחרונות הולך ונפוץ המושג 'עירוב שימושים' בהקשר של קהילתיות בעיר "מרחב שמערב שימושים (Mixed-use), כשמו כן הוא. אם אנחנו רוצים שמקום ייצר עניין, צריכות להיות בו אפשרויות מגוונות. אפשר לעשות בו שופינג, להכיר אנשים, לקרוא, לעבוד עם מחשב, לשתות קפה. ככל שיהיו למקום יותר שימושים, האוכלוסייה תהיה בו יותר והוא יהיה מעניין יותר. ככל שזה קורה, המקום בטוח יותר, מכיוון שיש יותר עיניים ציבוריות. התכנון הפיזי משפיע מאוד על הקהילתיות: רוחב הכבישים והמדרכות, האופן בו בנויים הפארקים – בין פארק ענק, שקשה לפגוש בו אנשים, לבין פארק צר שהוא בקנה מידה אנושי ואתה יכול לפגוש בו אנשים. גיוון הדירות – אם אתה בונה רק דירות של חמישה חדרים זה לא גיוון. אם אתה בונה שכונה שיש בה דירות של חדר אחד, וגם שלושה וארבעה חדרים, נוצר Community Living ויש איזשהו תמהיל".

​

​ "אם אנחנו רוצים שמקום ייצר עניין, צריכות להיות לו בו אפשרויות מגוונות - אפשר לעשות בו שופינג, להכיר אנשים, לקרוא, לעבוד עם מחשב, לשתות קפה"

מה ראש עיר צריך לעשות כדי להפוך את העיר לקהילתית יותר?
"עיר טובה היא עיר שיש בה חוסן קהילתי-כלכלי, עיר תוססת ומתפתחת שש בה אפשרויות קיום למגוון אוכלוסיות. ולא פחות חשוב מזה, התושבים עצמם שותפים ליצירה ולפיתוח של העיר.

כל ראש עיר היה חותם על זה, לא?
" אבל לא כל ראש עיר עושה את זה. ראשי ערים רוצים שהעיר שלהם תהיה כזו, אבל זה דורש לפתח קשב באוזן ובלב כלפי התושבים. כשאתה עושה עבודה קהילתית אתה מפתח מנהיגות מקומית וזה עלול לאיים על ראש העיר, כי לא תמיד המנהיגות תלך אחריו".

בהקשר הזה, יש ראשי ערים שרוצים קהילתיות גבוהה יותר, אבל התארגנויות קהילתיות עלולות לגרום להם לכאב הראש ויותר פשוט עבורם לנהל את העיר בצורה ריכוזית
"ראשי הערים שאני ראיינתי כבר לא נמצאים במקום הזה. הם מבינים את החשיבות שבקהילתיות אבל לרוב חסרים להם הכלים ליצור אותה. קיים אצלם כבר איזשהו סטנדרט של דמוקרטיזציה, אמון ושותפות. השאלה היא איך ומה משלבים וגם מה הפניות הניהולית להקים דבר כזה.
חיזוק הדמוקרטיה והגברת האמון הם קריטיים היום במדינת ישראל, בייחוד כשמשבר האמון כלפי המדינה הוא כל כך גדול. לרשות מקומית יש תפקיד לייצר את הדברים האלה.

​הדבר כי חשוב בעיניי הוא טיפוח התפיסה וההבנה של איך העיר רואה את הקהילתיות שלה. אני רואה איך ראשי ערים מדברים בפייסבוק. היום אנחנו מצויים בשלב שבו ראש העיר עצמו הוא סוג של עובד קהילתי. השלב הבא צריך להיות איך הוא לוקח את התפיסה הקהילתית ומעביר אותה לבעלי המקצוע, שידברו עם התושבים ויראו אותם כשותפים ולא רק כלקוחות. לדוגמה, לא מזמן עשו בירושלים ערב חמוצים. העירייה פרסמה קול קורא והתושבים באחת השכונות בירושלים פתחו את בתיהם למגוון של חמוצים. זה עלה לעירייה 5,000 ₪ במקום 20,000 ₪ שהיא הייתה משלמת אם הייתה משתמשת בשירותים של חברת הפקה".

​

​ "התפיסה הקהילתית צריכה לעבור לבעלי המקצוע, שידברו עם התושבים ויראו אותם כשותפים ולא רק כלקוחות"

באילו דרכים יכולה העירייה לתקשר עם תושבים ולקיים שיתוף ציבור מוצלח? איך מעוררים יזמות ושיח עם התושבים?
"בפנטזיה שלי יש ראייה שכונתית ואחר כך ראייה פונקציונלית – לראות איך בעלי העניין שותפים, איך אנשי התרבות שותפים בחשיבה על התרבות של העיר. בסוף יש ראייה עירונית כוללת – מאפשרים שיח רב-מגזרי, רב-מקצועי ובין-תחומי כדי לפתור בעיות עירוניות של קיימות, עוני, בריאות, קורונה וכדומה. הערך של קהילתיות עבור הרשות הוא שיח עם שחקנים רבים. הייתי רוצה שהשיח הזה יהיה ממוסד, שכל מנהל אגף יהיה לו פורום או תוכנית כיצד הוא מתקשר עם האזרחים.
אני רואה את קיום הקשר בין הרשות לתושב בכמה ערוצים:

• דיגיטציה - יש המון כלים דיגיטליים שבאמצעותם ניתן לאסוף אינפורמציה ולבצע סקרים

• תשתיות של קשר שוטף - כמו שראש העיר פוגש את יו"ר ועד ההורים אחת לתקופה, צריך לבנות תשתיות נוספות כגון פגישה עם המתנ"ס, עם ועד השכונה וכדומה

• שותפויות סביב תחומים - תרבות, חינוך, פנאי, דיור. לדוגמה, נושא הדיור: בניית מתחמי מגורים משותפים לצעירים הכוללים מתחם עבודה או חדר כושר.
  

• תכנון עירוני - אם בונים גני שעשועים ליד גני ילדים, לא צריך עובד קהילתי, כי ברור שאחרי הגן ההורים הולכים לגן השעשועים. בזמן שהילדים משחקים, ההורים מכירים ובהמשך אולי גם עושים פיקניק משותף או חוגגים את ט"ו בשבט. אם בונים בשכונה במה להופעות ההשקעה הכספית קטנה מאוד, רק במה וחיבור לחשמל, והציבור יתחיל להופיע

כל רשות צריכה לייצר אמנה שבה היא תכריז כיצד היא משתפת תושבים. הטענה במדינות רבות בעולם היא שככל שההחלטה שלי משפיעה על יותר אנשים, כך רמת השיתוף צריכה להיות יותר גבוהה. זה משהו שכל רשות צריכה להגדיר לעצמה".

האם רשות צריכה לפתוח אגף קהילה? אם עיר רוצה להשקיע במשאב האנושי, יש לשם כך עובדים קהילתיים במחלקת הרווחה
"במחלקת הרווחה מסתכלים לרוב רק על אוכלוסיות מוחלשות ואז בעצם מפספסים את הקהילתיות הכללית.

שני שינויים יכולים לקרות בעקבות מהלך של פתיחת אגף קהילה:
1.    במשרד הרווחה ישנו את ההשקפה על עבודה קהילתית ויהיה לה מעמד הרבה יותר גבוה. כבר יש שם משאבים לכך ואין סיבה שזה לא יקרה. אני מכירה מחלקות רווחה כמו באור יהודה או בירוחם שכן אמרו 'אנחנו רואים את כל העיר'. אבל אם אני הייתי עכשיו מנהלת רווחה ויש ילדים שעוברים התעללות, נשים מוכות או רעב, אז קהילה באמת הייתה בתחתית סדר העדיפויות שלי. יש דברים דחופים על השולחן שלי ובהם אני חייבת לטפל.
2.    הקמת מינהל קהילה ללא קשר לרווחה, כמו שעשו בתל-אביב וברשויות נוספות. בתקופת הקורונה זה בלט מאוד כשליוויתי רשויות שיש בהן תשתיות של מנהל קהילתי או מועצת שכונה ויודעים מי האנשים שצריכים עזרה. אלו תשתיות שצריכות להתקיים בשגרה ולא רק בשעת חירום. אם יהיה קול קורא מהרשויות, אם רשויות יגידו למשרד הפנים שהן יצרו תפקיד חדש, בסוף זה יקרה. אבל תקציב הוא לא רק עבור כוח אדם אלא גם לפעילויות וליוזמות קהילתיות, וזה לא בהכרח תקציב חדש".

תודה בלה, דיברנו כשעה אבל בהחלט אפשר לדבר על עירוניות וקהילה עוד שעות רבות.