אלעד היא עיר המאוכלסת במנעד רחב מאוד של קהילות דתיות וחרדיות החיות כל אחת בנפרד וכולן יחד, זו לצד זו, כבר שנים ארוכות. העיר מונה כ-48,000 תושבים, כאשר 60% מהם הם ילדים ובני נוער.
רבות דובר על ההתמודדות של החברה החרדית עם משבר הקורונה. איני רוצה לכתוב על האתגרים והקשיים הרבים איתם מתמודדת החברה החרדית או על הפרת ההנחיות המתקיימת בחלק קטן מהמגזרים, את אלה בחרו אמצעי התקשורת להראות לנו שוב ושוב. תחת זאת אני בוחרת לכתוב על המאחד, על המשותף ועל העזרה ההדדית בתקופה ארוכה ומורכבת כל כך. אני בוחרת לכתוב על כוחה של קהילה, שבתוך הכאוס הגדול בוחרת באחד מאמצעי החוסן הטובים ביותר, שמאפשרים לה לעבור את הימים הארוכים בתקופה שנדמה שלא תסתיים. אני בוחרת גם לכתוב על כך שכאשר מתקיימים יחסים טובים בין הרשות לבין הקהילות המרכיבות אותה, איכות החיים והחוסן של התושבים עולים בהתאמה.
נכנסתי לתפקידי ברשות לפני כחמש שנים כמנהלת 'עיר ללא אלימות', תוכנית לצמצום ומניעה של אלימות במרחבים הציבוריים. במרוצת השנים ומתוקף החלטת ממשלה החלה לפעול במקומה הרשות לביטחון קהילתי, מחלקה שמאגדת בתוכה את הטיפול בכל ההתנהגויות הסיכוניות ברשות ונותנת מענה קהילתי הוליסטי ורחב, ואני נבחרתי לנהל אותה.
מאחר שבאלעד קיים מנעד רחב של קהילות, התפקיד דרש ממני לערוך מיפוי קהילתי ולהבין את האתגרים השונים של כל קהילה, שאיתם יהיה עלי להתמודד יחד עם שותפים נוספים ברשות. מיפוי זה סייע לי רבות בהתמודדות בתקופת הקורונה*. התפיסה הרשותית-קהילתית אשר התפתחה באלעד היא לתת לכל קהילה לנהל את עצמה, בשל הרגישויות הרבות וההטרוגניות הרחבה הקיימת בעיר. משבר הקורונה העמיד את התפיסה הזו במבחן והיווה עבורי הזדמנות לגעת בתושבים - אלו שנזקקו לסיוע ואלו שפתחו בפני את הלב.
מעט אחרי שהחל משבר הקורונה הקימה הרשות, בהובלת ראש העיר הרב ישראל פרוש ובסיוע פיקוד העורף, חמ"ל המורכב מנציגי הקהילות השונות. תפקיד החמ"ל היה ליצור קשר ראשוני עם החולים, לבצע מיפוי ולסייע במילוי הצרכים העולים מהשטח. מהר מאוד הבנו שיש צורך לתת מענה לחלק מהבקשות גם באמצעות ארגוני מתנדבים כגון 'ידידים' ו'עזר מציון', שכבר קיימים בעיר ועושים עבודה נפלאה, ולעבות אותם באמצעות גיוס של מתנדבים שאינם שייכים לארגון מסוים אך רצו לסייע. כך נכנסתי אני לתמונה, כמנהלת המחלקה של הרשות לביטחון קהילתי, על מנת לתת מענה באמצעות המתנדבים, לתכלל את תחום ההתנדבות באלעד ולנהל אותו.
בהתאמה לבקשות ולצרכים שעלו מהתושבים הקמנו קבוצות שונות ומגוונות של מתנדבים, שנתנו את הלב ונרתמו לסייע. בין הגל הראשון, לשני ולשלישי - כל אחד מגלי הקורונה שהגיע גרם לנו לחשוב 'מחוץ לקופסה' לטובת הרחבת המענה והסיוע לקהילות הרבות ולמשפחות השונות והמגוונות. כך לדוגמה הוקמו קבוצת "קניות ושינוע חבילות מזון", קבוצת "שינוע תרופות", קבוצת "שינוע חבילות למבודדים השוהים במלוניות" וגם קבוצה שהעבירה מחוללי חמצן למשפחות (לאחר אישור רופא). במהלך הזמן נפתחה גם קבוצת "מחלימים" – תושבים שהחלימו מקורונה וסייעו בשינוע משפחות בבידוד לבדיקות, וגם קבוצה של בני נוער מקסימים שהחלימו ונרתמו לשמירה על ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כדי לסייע ולהפיג במעט את ימי הבידוד הארוכים והקשים בחברה שבה טלוויזיה ומחשב אינם מצויים בדרך כלל בבתים. גם "סיירת זבל" הוקמה אצלנו – מתנדבים להשלכה של זבל עבור משפחות שהם אינם מכירים, רק תניחו ליד הדלת ותוך שעה הם יגיעו והזבל יעלם מדלתכם.
לאחרונה נפתחה קבוצת "הכנת ארוחות משפחות קורונה" – במהלך הגל השלישי והמאתגר מכולם גילינו שיש לא מעט משפחות שבהם ההורים חולים עם תסמינים קשים ואין מי שיכין אוכל להם ולילדיהם. מתוך המצוקה הזו קמה מן השטח קבוצה מדהימה של נשים (וגבר אחד 😊) שמבשלות למשפחות אלו. קבוצת המבשלות דואגת להתאים לכל משפחה את האוכל בכשרות ובהשגחה של הקהילה לה היא משתייכת, לזו בד"צ כזה ולמשפחה ההיא כשרות אחרת, וכולם עושים זאת בשמחה ובאהבה. מתנדבים שרוצים לקחת חלק בקבוצה ואין להם זמן לבשל דואגים לרכוש את חומרי הגלם ולהביאם למבשלות היקרות.
בתוך הקבוצות השונות לא תמצאו הפרדה מגזרית, אין ראיון קבלה, לא שואלים לאיזה קהילה אתה או את שייכים וגם לגיל אין משמעות. מנער או נערה שיכולים לסייע בהשלכת הזבל ובקניות קטנות במכולת ועד לאישה בת 70 ששמחה לסייע בבישולים למשפחות, כדי להתמלא במשמעות ולזכות ב"מצווה על הדרך". כולם יחד, "כאיש אחד בלב אחד", במטרה אחת חשובה - להתחיל את היום ולסיים אותו במעשה של חסד. עבורי זו המשמעות בחיבור בין קהילות וזהו הסוד שבחיי הקהילות אחת עם השנייה וזו לצד זו.
"יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה" (הרב דסלר)
אין ספק שרוח ההתנדבות הקיימת בעיר סייעה לנו לעבור את התקופה הזו. המתנדבים מרגישים חיוניים ומשמעותיים והמקבלים מוקירים תודה ומתרגשים מהאכפתיות הרבה שמסייעת להם לצלוח את ימי המחלה הארוכים. חלק גדול מהם מצטרף למערך המתנדבים ברגע שהוא מחלים וכך נוצרת שרשרת אנושית של אנשים טובים המבקשים לעזור ולסייע. למרות השוני הגדול בין התרבויות בקהילות השונות אנו יודעים למצוא את הביחד, לתת עזרה לכל אחד שמבקש ולהתמלא בתחושה של משמעותיות ושייכות באמצעות הנתינה. עבורי זו הדרך לסנן את קולות הרקע המפלגים וזורעי השנאה ולתת לעצמנו להתחבר ולאהוב וכך לצלוח את המשבר ולצאת ממנו מחוזקים, עם קהילה שעוטפת ומחבקת ובעיקר מחברת.
החלום שלי הוא להקים בעתיד מחלקה קהילתית רחבה, שבמסגרתה יפעלו רכזי קהילה שיתנו מענה לקהילה בה הם חברים לצד מענה עירוני רחב יותר ושיתופי פעולה בין הקהילות, תוך שמירה על הרגישות התרבותית של כל קהילה. הכוח שניתן יהיה להפיק מכל הקהילות יחד הוא עצום והפעילות המשותפת תתרום בצורה משמעותית לחוסנה של העיר.
*במסגרת תפקידה כמנהלת תוכנית 'עיר ללא אלימות' השתתפה יעל בפורום מנהלי תחום נוער וצעירים ביוזמת החברה למתנ"סים ובהנחיית 'שדמות-המרכז למנהיגות בקהילה'. במסגרת הפורום קיבלו המשתתפים כלים לבינוי קהילה ברשות, קיימו התייעצויות ולמידת עמיתים וסיירו ברשויות שונות כאמצעי ללמידה ולהשראה.
במסגרת תהליך ליווי שארך כשנתיים קיבלה יעל כלים למיפוי הרשות, לאבחון הזהות המקומית ולהקמה וביסוס של שותפויות לטובת קידום נושאים משותפים. בנוסף התקיים תהליך של חיזוק הלכידות המקצועית בקרב בעלי התפקידים ועובדי הנוער בעירייה.