Contact Form

שיח גלויות

תקצירי הרצאות
טלי גיל
אוצרת התערוכה מדברים גלויות במרחב לאמנות מעורבת, מכללת אורנים
הגלויה : תגלית, חשיפה והסרת כיסוי

תקציר:
בשפה עברית מרמזת המילה גלויה על הגילוי, התגלית, החשיפה והסרת הכיסוי.
וכך, בהיותה 'מכתב פתוח', מזמנת הצצה לא רק עבור הנמען המיועד, אלא גם לזרים גמורים בדרכה אל המכותב. התעניינותם ופרשנותם האפשרית של קוראים אלו למה שמוצג משני צדי הגלויה, מטעינים אותה ברבדים פוטנציאליים נוספים.
כך גם בתערוכה הנוכחית, מדברים גלויות. המבקרים מציצים בשני הצדדים של הגלויות המוצגות לראווה. מפקיעים אותה מבלעדיותם של השולח והנמען.

לחצו לצפייה במצגת


ד''ר ג'ק פסטור 
ראש הפקולטה למדעי החברה והרוח, מכללת אורנים 
מכתבים ששינו את ההיסטוריה

תקציר:
המכתב הוא אמצעי תקשורת כמעט מראשית ההיסטוריה. כבר בעת העתיקה אנו מוצאים מכתבי אהבה, מכתבי עסקים, מכתבים בין בני משפחה ובין חברים. אחד השימושים העיקריים של המכתב היה להעביר מסרים פוליטיים וצבאיים.
ההרצאה תבליט מכתבים ששינוי את ההיסטוריה. נקרא מבחר מכתבים שגילו להיסטוריון של היום מצבים בעולמות העבר. נתחיל במכתבים בין מלכי ערים כנעניות למלך מצרים, נעבור לשמוש המכתב ככרוז ואמצעי העברת פקודות בימי המלכים ההלניסטיים. נקרא מכתבים שמעידים על מצב החזית במלחמת היהודים נגד רומא בתפוצות (מלחמת טריאנוס) ומלחמת בר-כוכבא.
מהעולם העתיק אנו נעבור לימי הביניים ונציץ בחיי אנשים אז. ולבסוף נתיחס למכתבים מודרנים כגון הצהרת בלפור, מברק צימרמן, ומכתב המדענים לנשיא רוזבלט שגרם לפיתוח פצצת האטום הראשונה.
בהרצאה נתיחס לדרכים בהן ההיסטוריון עובד עם מכתבים.

 
דורית רינגרט
המכון לאמנות אורנים המכללה האקדמית לחינוך 
גלריה וגלויה - אמנות דאר בשנות ה- 60-70

תקציר:
אמנות הדאר בוחרת לפעול במרחב השייך לחליפת מכתבים ולהתכתבויות ולפיכך עושה שימוש במאפייני המדיום; מעטפות, גלויות, בולים, מכתבים ודוא"ל, כאשר העבודות נשלחות לנמענן באמצעות הדואר.
ההרצאה תפרוש את מאפייניה של אמנות זו ואת הרקע להתהוותה בשנות ה- 60-70 בהקשר לשאלות המושגיות שאפיינו את אמנות התקופה.

 
ד"ר חגי רוגני 
מרצה לספרות וללשון, מכללת אורנים 
"וְיָדוֹ מְהַפֶּכֶת בַּגְלוּיָה המצוּיָרָה מהפּוֹסְטה": על גלויות בספרות

תקציר:
לאחר שהומצאה גלוית הדואר במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה כינו אותה הסופרים העבריים "כרטיס", "כַּרְתה" או "מכתב גלוי". מאוחר יותר התקבל השם "גלויה", בשל הטקסט הגלוי לעין כול. בראשית המאה העשרים הופיעו אזכורי גלויות ביצירות של סופרים וכותבים כגון י"ח ברנר, א"ד גורדון ואחרים. שם ההרצאה לקוח מסיפורו של א"נ גנסין "בטרם" שפורסם ב-1909.
מחירה של גלויה היה נמוך משל מכתב סגור, ועד שירדה מגדולתה היא הייתה אמצעי תקשורת נפוץ מאוד בין קרובים שהתרחקו זה מזה וגם בין אנשים שלא נפגשו מעולם. היא אינה קשורה רק למקומות אקזוטיים, לתיירות ולמסעות, אלא גם לגָלוּת ולהגירה. הגלויה עשויה קרטון דק בצורת מלבן, היא קטנה יחסית ודו-צדדית, כשלכל צד יש ייעוד. בגלויה המצוירת צד אחד מיועד לכתובת, לבול ולמסר, וצד שני – לדימוי. ולכן כשאנו מקבלים גלויה אנחנו הופכים אותה מצד לצד ("ויָדו מהַפֶּכת בגלויה"). בגלל שטחה המוגבל הטקסט הנכתב בה חייב להיות קצר ותמציתי, ולא פעם נמצא בו קלישאות (כגון: "חבל שאת לא כאן"). לפעמים מה שלא נאמר הוא העיקר. בצד הלא כתוב מודפסים דימויים רומנטיים, לעיתים קרובות של נופים קסומים צבעוניים ומבריקים, המייפים את המציאות. ולכן אזכור נוף של גלויה בספרות יהיה לא פעם בהקשר אירוני. עם זאת, אוסף הגלויות במאגר הפרטי או המשפחתי הוא אוצר של היסטוריה ושל נוסטלגיה. כל המאפיינים הללו מוצאים את ביטוים ביצירות ספרות שונות, בפרוזה ובשירה.
בהרצאה יודגמו בין השאר יצירות פרוזה מאת א"נ גנסין, אהרון מגד, אני פְּרוּ וניק בַּנטוֹק, ושירים מאת חיים גורי, ש. שפרה, בילי קולינס ומרגרט אטווד.

לחצו לצפייה במצגת
 
טלי כהן גרבוז 
מרצה במכון לאמנות במכללת אורנים ואוצרת הגלריה במרכז ההנצחה לאמנות ישראלית, טבעון.
בין דימוי לטקסט

תקציר:
איזה מין תמונה תיווצר במוחו של הקורא לנוכח מילה בודדת, או משפט. מה יקרה לאותה מילה כשנצרף אליה דימוי ממשי. האם היא תתרחב, תיעלם, תחליף משמעות, או אולי תמונה חדשה תיוולד מתוך הזיווג של טקסט כתוב ודימוי.
באמצעות שורה של דוגמאות מתקופות ומז'אנרים שונים אנסה לבחון את אופני הטיפול של אמנים פלסטיים שונים, גם מקומיים, במילה הכתובה כמרכיב משמעותי בעבודתם: החל בפירוקה של המילה הבודדת וכלה בנרטיב. החל במושגי וכלה בפתטי ובקומי.

 
גיל מועלם דורון
אמן חברתי ומרצה לאמנות ואדריכלות, ממשתתפי התערוכה, מציג את הפרויקט: גאיה וחסן מציירים את המחאה 
 ... Postcards from nowhere

תקציר:
2002, קמפו בואריו – בית מטבחיים נטוש בו שוהים מהגרים מלפחות חמש מדינות ומשמש כמעבדת אמנות קהילתית לקבוצת Stalker. סטודנטים לאדריכלות מאוניברסיטת גריניץ' מכינים תכניות הצלה למקום שעיריית רומא עומדת לחסלו ושולחים אותם כגלויות לקונסוליה האיטלקית בלונדון.
2011, המאהל הערבי-יהודי, יפו – שישה חודשים בהם גאיה וחסן, ילדיהם של משפחות חסרות בית, מתעדים את חיי היום יום שלהם ושולחים את הגלויות לתצוגה בגלריה עירונית, שבה מספר שבועות לפני כן, הוכה אקטיביסט מהמאהל על ידי שומרי ראש העירייה בעת שחנך את הגלריה.
2013, תיכון טכנולוגי נעמ''ת, יפו – התלמידים לא רוצים להיות בבית הספר. אני מציע להם לצייר היכן הם כן רוצים להיות, וגלויות ממקומות בהם לא היינו, נשלחות לחלל בית הספר: צילום של פו הדב בעזה, תלמידה שתופסת את מקומה בנוף האיטלקי של המונה ליזה, בביקור על גדות הפרת בבגדד ובמספרה סופר-מגנובית בתל אביב. הגלויות מחפשות כרגע מקום להישלח עליו.
בשלש הפעולות הללו הגלויות כפורמט לא הופקעו מחיי היום יום (ולו מהסיבה שהן מזה למעלה מעשור אינן כאלו) ונהפכו לאובייקט אמנותי. החיים והעשייה היום יומית היו אלו שהפכו אותן למעשה אמנות, דרך השימוש בגלויות. ואם לצטט גלויה ששלח לעולם בשנת 1972, אמן האונגרד וולף וסטל:     "Duchamp has qualified the object into art. I have qualified life into art."

לחצו לצפייה במצגת
 
פרנק וורן, TED, הרצאה מוקרנת
חצי מיליון סודות
 
תקציר:
''סודות יכולים ללבוש צורות רבות -- הם יכולים להיות מזעזעים, או טיפשיים, או מלאי נשמה".
פרנק וורן, המייסד של postsecret.com, חולק כמה מחצי מיליון הסודות שאנשים זרים שלחו לו על גבי גלויות.
לצפייה בהרצאה לחצו כאן
Footer Mobile