"תרפיה בבישול" או "תרפיה באומנות הקולינריה" הוא שדה טיפולי מתפתח. במובנים רבים מפתיע שרק בשנים האחרונות הוא מתגלה, משום שמעצם טבעו בתרבות האנושית המטבח הוא מקור לריפוי. בפשטות, בזמן של מחלה פיזית או נפשית או בעת של אובדן נרצה להביא מתת מהמטבח. לא מעט אנשים מוצאים ניחומים, רגיעה ואפשרות לבטא אהבה לעצמם או לאחרים דרך פעילות הבישול.
בתאוריה ובמעשה הטיפולי ציר ההזנה משמש כציר מרכזי להבנת האדם, מהינקות ועד למוות. מכאן אך מתבקש שיכנס אל מרחב המטבח השזור באופן טבעי בזרימת החיים ; מזרימת היום, השבוע אל עונות השנה, אל החגים והמועדים, אל חיי המשפחה וחיי הקהילה. אין יום בחיינו שלא נפסע אל המטבח באופן קונקרטי או מטאפורי. שבאופן מודע , בתשומת לב או בפיזור נפש נעסוק בשאלות -האם אני רעבה עכשיו? מה יש לאכול? מה מתחשק לי ?. מה אני מרשה לעצמי? ומה אוסרת?
השאלה "איך אני מזינה את עצמי בהיבטים השונים של החיים?" מקבלת דרך התרפיה בבישול מרחב ממשי, חי ונושם. התנועה שלי אל המטבח, התנועה שלי במטבח או ההימנעות, האופן בו אני מבשלת לעצמי ולאחרים, שבו אני יושבת אל השולחן, שבו אני אוכלת, חושף באופן בלתי אמצעי שכבות, שכבות של עולמנו הפנימי ומניח אותן "על השולחן" .
המטבח ושולחן האוכל הם מרחב למפגש ולביטוי , מרחב של בצוותא, של שיתוף פעולה, ומכאן כמובן מנכיח את הקיים, את היש וכן את החסר ואת הנעדר.
במטבח נפתח מרחב טיפולי בו שזורים בטבעיות השיח, הפעולה, התנועה והיצירה בצוותא. הבישול מאפשר לאנשים רבים בגלאים שונים אזור בטוח ועם זאת מסקרן שאפשר להסתכן בו. מרחב בו אפשר לנוע ביחד, לשחק עם הצבעים והריחות ,לחוש את מגע הידיים בחומר, את טפיפת הסכינים על הקרש, להתבונן בבעבוע בטרנספורמציות של החומר. לחלום, לתכנן, להתארגן ,להתרגש, להתאכזב, להשתוקק ,להצליח ואף להיכשל, ובתוך מרחב הפעולה הזה , שהוא נגיש ומוכר במובנים רבים, מתהווה בטבעיות הקשר הטיפולי. בפעולת הבישול בצוותא באופן טבעי נוצר קשר.
תרפיה בבישול רותמת את התנועה הטבעית הזו שמתרחשת במטבח אל התהליך הטיפולי. איננו ממציאים דבר, רק משתמשים באופן מודע ומושכל במרחב המרפא של המטבח. מרחב בו המחסומים נמסים ומתרחשת כניסה פנימה, בלתי אמצעית, כמעט ללא משים, הנוגעת בנפש ברבדים עמוקים , מודעים ובלתי מודעים.
המטבח מכונה "לב הבית" . בהקשר של ימינו ניתן לראות, עד כמה עולה מפי המפונים מביתם, החסר במטבח משלהן. לשוחח במטבח הוא דבר טבעי, לשתף פעולה במטבח הוא דבר טבעי, לאכול ביחד זוהי פעולה טבעית. אנו רותמים את הפעולה הטבעית השורשית כל כך בחיי האדם אל הקשר הטיפולי.
המגע, הקשב, ההתבוננות בתשומת לב בחומרי הגלם היום יומיים של המטבח חושפת את הכוח החבוי בהם לפתוח את הלב להודיה, לשמחה, לפליאה על רזי היקום. אלה חומרי גלם מרפאים.
באמצעות פעולות הבישול והאכילה במרחב טיפולי מתפתח הקשב לגופי - למה אני זקוקה ? איך במובן הכי ראשוני אני מזינה את עצמי? עצם הקדשת הזמן לבשל לעצמי זוהי כבר פעולה מרפאה. על ידי הבישול ביחד לצרכי נפתחת אפשרות לגדל בתוכי אם פנימית התומכת בתהליכי החיים. מתאפשרת בבהירות הכרות עם צרכי, מה אני אוסרת על עצמי ומה מאפשרת. איך אני מנחמת או מפצה , היכן אני מדלגת על ההקשבה לגופי . נפתח צוהר להתבוננות ביחסים שבין המחשבות והגוף.
פעולת הבישול ופעולת האכילה הן פעולות בלתי נפרדות. התרפיה בבישול קשובה אל פעולת האכילה ואל תהליך העיכול מהלעיסה עד ההפרשה; כיצד אנחנו לועסים ומעכלים את החיים, מה אנחנו בוחרים להכניס אל גופינו , אל חיינו וכיצד אנחנו בוררים מה מיטיב ומה מזיק . איך הרגלים חדשים יכולים להבנות מתוך ידע חדש, מתוך התהליך המסקרן והמשחקי של לבשל , ליצור במטבח מאכלים מוכרים וחדשים, להיפתח לטעמים חדשים. מתאפשרת תנועה חדשה בין הפנים אל החוץ.
בתרפיה בבישול אנחנו נוגעים ביסוד היסודות של הקיום -בחומרי גלם שאנו חולקים איתם מקור משותף, מהות פנימית משותפת , בחומרי הגלם שהם הבסיס של חיינו, שאנו תלויים בהם לקיימנו. חומרי הגלם שהאנושות בכל קצווי תבל פיתחה תהליכים וטכניקות שונות ומגוונות ביותר לעבד אותם ולהביאם אל השולחן. אומנות הבישול והתרפיה בבישול מציעות לנו תהליך המוקיר את אותו ידע רב של דורות, ידע המסייע לנו להבין את עצמנו, להבין את החומר שמתעכל ונהייה לעצמי שגופנו מכיר באופן כל כך אינטימי, כל כך חכם ויודע להפוך אותו לחיים. לאחד- לפרק ולהוציא את הנחוץ, את המיטיב ולהפריש את מה שאינו זקוק לו כחומר שמזין את האדמה- מעגל מופלא של הזנה, של חיים.
תרפיה בבישול מזמינה תנועה באזורים נוספים של אי ודאות בתוך הקשר הטיפולי. המרחב הטיפולי נמצא בתנועה בלתי פוסקת בין השיח להכנת האוכל ולאכילה בצוותא.
במהלך השנה ננסה לשלב בין השפה הטיפולית האישית שכל אחד ואחת פיתח/ה והעמיק/ה בה בשנות עבודתו עם השפה הטיפולית העתיקה -חדשה של הבישול. נתחיל בהתבוננות פנימה כל אחד ואחת לתוך עצמו/ה בשאיפה להעמיק באמצעות כלים שונים את המודעות לתנועה האישית שלנו בתוך היום יום בהקשר לשאלה איך אני מזין/נה את עצמי? נבחן את האיזון ואי האיזון בתוך חיי היום יום בין הצרכים שלי לבין המתקיים בפועל במובן הגופני והנפשי. בין האידאלים השונים של תפיסות בריאות וגוף ובין היש. .נפנה את תשומת הלב פנימה לדיאלוג האינטימי שלי עם פעולת הבישול והאכילה. תהליך ההתבוננות והחקר האישי ישזור בין פעולות המטבח, האכילה והשיח בתנועה שתלך ותיפתח אל חקר השולחן המשפחתי. נפתח את המפה הלא מודעת והמודעת של השולחן המשפחתי מחוויות הילדות אל הדפוסים שמפעילים אותנו באופן הגלוי והנסתר מהעין.
נבדוק הקשרים חברתיים והשפעות עכשוויות על תפיסות ופרקטיקות של הזנה במרחב האישי והציבורי. את הבנתנו את המנגנונים הבסיסים כל כך לפעולת הקיום של שובע ורעב.
נתנסה ביחד באופנים השונים בהם ניתן לגעת באופן טבעי ויצירתי דרך התרפיה בבישול, במגוון של מצבי חיים מגילאי הילדות ועד לזקנה. במענה הספונטני מעצם תהליך החיים לצרכי הנפש וצרכי הגוף באופן כולי מאוזן ומזין; הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בוויסות חושי, עבודה זוגית ומשפחתית, עבודה קבוצתית, התמודדות עם מצבי חיים של מחלה, מצבים שונים של טראומה לחץ וחרדה, של הפרעות אכילה ועוד. נעשה זאת במודל משולב של עבודה מעשית במטבח ועבודה עיונית – תיאורטית בכיתה, דרך סדנאות מרוכזות בנושאים שונים, וכן פרקטיקום בהיקף של 60 שעות אשר ילווה בהדרכה קבוצתית שבועית לאורך הסמסטר.
לכל אורך השנה נעמיק את הידע המקצועי ואת ההבנה בטכניקות שונות ומגוונות של בישול ואפייה דרך העמקת הידע, ההבנה והקשר האישי שלנו אל חומרי הגלם השונים איתם נעבוד. נתנסה גם בהקמת גינת מאכל קטנה.
בעיקר ננסה ביחד לטפח את היכולת שלנו להזין את עצמנו ואת האחר באופן בו השפות השונות משתלבות ומעשירות האחת את השנייה לכדי יצירת חיים הרמוניים יותר.